הילדים הטיפשים החליטו לשחק עצמאים – הסתבכו בחובות, איבדו את הדירה ונשארו בלי כלום כשהילדים שלנו התחתנו, אנחנו ההורים משני הצדדים החלטנו לעזור להם עם קניית דירה. אני ובעלי חסכנו כסף, כמו גם החותנים; שמנו את הסכום ביחד והיה מספיק לדירה קטנה. רצינו לקנות להם מיד, אבל הם הכריזו שהם עצמאיים ויקנו דירה בכוחות עצמם. כעבור זמן קצר גילינו שבאמת קנו דירה – אבל דירת 3 חדרים, דרך משכנתא מהבנק. הם אמרו שיוכלו לעמוד בתשלומים בעצמם. אחר כך רצו גם רכב – כי הדירה רחוקה מהעבודה והתחבורה הציבורית לא נוחה. קנו מכונית חדשה מהסוכנות, שוב עם הלוואה. למרות שאמרנו שכדאי לקנות יד שנייה, טענו שהם עצמאיים ויודעים מה טוב להם. אחר כך רצו גם ילד – עדיף ללדת בחו”ל כדי שגם יוכלו לקבל אזרחות זרה. שוב לקחו הלוואה כדי לממן את הלידה וליווי רפואי צמוד. היא ילדה. מיד אחר כך ביקשו לשפץ את חדר התינוק – ושוב לקחו עוד הלוואה. וכל הזמן חזרו: “אנחנו עצמאיים – נשלם לבד!” ואז באה הצרה – החתן פוטר מהעבודה, הבת שלי בחופשת לידה, אין עוד הכנסה. איך משלמים את כל ההלוואות? ביקשו שנמכור את הצימר מחוץ לעיר – לא רצינו, אבל נאלצנו, רק בשביל שלא ייכנסו לפשיטת רגל. גם זה לא הספיק. לבסוף נאלצו למכור את הדירה, ואז גם את הרכב, ועברו לגור אצל ההורים של החתן. היום הם מתלוננים שאין להם כלום משלהם – כמובן שאין, כי לא הקשיבו. ההלוואות עדיין לא סיימו לשלם – ייקח עוד שנים. נשאר רק צער ודמעות.

Life Lessons

הילדים שלנו חשבו שהם יודעים הכול והחליטו להיות עצמאיים, בסוף נשארו עם חובות ובלי דירה.

כשהבת שלנו, יעלי, התחתנה עם בן זוגה, דביר, החלטנו אנחנו, ההורים משני הצדדים, לעזור להם לרכוש דירה. אני ואשתי חסכנו במשך שנים, וגם ההורים של דביר שמו כסף בצד. איחדנו את כל החסכונות, וזה הספיק לדירה קטנה וצנועה בתל אביב. רצינו לקנות עבורם מיד, אבל שני הצעירים הודיעו שהם רוצים לעשות הכול לבד כי הם “עצמאיים”.

אחרי כמה חודשים שמענו שהם אכן קנו דירה, אבל לא קטנה שלושה חדרים רחבים! אז מאיפה הכסף? כמובן משכנתה מהבנק. שאלנו ועודנו מי ישלם על התשלומים, הם בטחו בעצמם ואמרו שיכולים להרשות לעצמם הכול.

ואז שמענו שהם רוצים גם רכב חדש. הדירה רחוקה מהעבודה, קשה בלי רכב, והם לא מוכנים להסתובב ברכבת או באוטובוסים. שוב, במקום לקנות רכב יד שנייה, קנו רכב חדש מהיבואן שוב, הלוואה מהבנק. ניסינו לשכנע אותם לקנות רכב פשוט, אמרו שוב שהם יודעים מה הם עושים.

בהמשך רצו להביא ילד אבל לא כאן, אלא ללדת בארצות הברית, כדי שהילד יקבל אזרחות אמריקאית. בשביל זה לקחו הלוואה נוספת, כדי שיעלי תוכל ללדת בבית חולים פרטי עם רופא צמוד.

נולד להם בן מקסים. ואז החליטו לשפץ את חדר הילדים שוב הלוואה. שאלנו איך ישלמו על כל זה, ענו תמיד “אנחנו עצמאים”.

כמובן, החיים הם לא תכנית דביר פוטר, יעלי הייתה בחופשת לידה, וההכנסה נעצרה. שאלו אותנו אם נוכל למכור את הבית בקיבוץ כדי לעזור. לא רצינו, אבל נכנענו כדי שלא יכנסו לפיגור בתשלומים. חבל, כי זה גם בקושי הספיק.

לא נותרה ברירה מכרו בסוף גם את הדירה, ואחר כך נפטרו גם מהרכב. עברו לגור אצל ההורים של דביר ברמת גן. עכשיו הם מתלוננים שאין להם פינה משלהם. ברור כי לא שמעו לנו. החובות טרם נסגרו ייקח עוד שנים. נשאר רק צער ודמעות.

Rate article
Add a comment

18 − sixteen =