הייתם צריכים לשפץ לי את הדירה, לא לנסוע לחופשה!
לפני שנים רבות, חמותי התרעמה עלינו כשנסענו לחופשה, כי לא שילמנו על השיפוץ שרצתה. הדירה שלה הייתה יפה ומסודרת, השיפוץ היה בסך הכל גחמה אבל מבחינתה, אנחנו ה”ספונסרים” שלה, למרות שהייתה יכולה לשלם על זה בעצמה.
אני ובעלי, דותן, תמיד היינו אנשים שחושבים פעמיים לפני כל הוצאה. המשכנתא עוד לוחצת והילדים, תמר ועדי, בדיוק בתחילת התיכון. כל השנים מאז שהתחתנו, בקיץ נשארנו בבית או עשינו קמפינג לצידי יער ליד כנרת או בגליל. הילדים בקושי הכירו חו”ל. השנה החלטנו, אחרי התלבטויות וחיסכון של חודשים, לטוס איתם לסוף שבוע בברצלונה. זה דרש הרבה ויתורים, אבל הרגשנו שהגיע הזמן.
עוד מהימים הראשונים אחרי החתונה, חמותי רות הודיעה חגיגית שלא תעזור לנו בגידול הילדים. קיבלתי את זה בלי מרמור ולא ביקשתי עזרה. שבתות וחגים הילדים בילו רוב הזמן אצל ההורים שלי, כי אנחנו היינו בעבודה. לא כעסתי, הרי רות בגיל הפנסיה וזכותה ליהנות מהחיים.
היא רשומה במכון כושר, יוצאת לטיולים, משתתפת בציורי מים בסטודיו, ויש לה חיים פעילים כמו נערה. אבל תמיד הייתה בעיה אחת כסף. כל גחמה נדחפה אלינו, אפילו אם לנו לא היה קל. אותה לא עניין שהמשכנתא מעיקה, שהילדים צריכים חוגים לאמא תמיד צריך לעזור.
וגם, כל שבת היה לדותן רשימת מטלות: תקן, צבע, נסע, קנה. והשנה היא עברה כל גבול רצתה שיפוץ יסודי בדירה בצפון תל אביב. כל אחד רוצה משהו, אבל לא תמיד המתאפשר. במיוחד שבקושי לפני חמש שנים כבר שיפצנו לה שם הכל עוד נראה חדש.
הפעם העלמנו ממנה את עניין הנסיעה לחו”ל. לא סיפרנו לה דבר רק סגרנו את הדירה וטסנו. רצינו סוף סוף לקחת פסק זמן בשקט. בזמן שהיינו בברצלונה היא קפצה אלינו בלי להודיע, וכשגילתה שהדלת נעולה, התקשרה לדותן. הוא, בתמימותו, אמר לה שאנחנו בנסיעה לחו”ל. היא שתקה אבל כשחזרנו, חיכתה לנו סופה אמיתית.
“יכולתם להודיע, ומהיכן בכלל יש לכם כסף? הייתם צריכים לשפץ לי את הבית במקום לבזבז על חופשה!”, ירתה לעברנו.
דותן לרוב שותק מולה, אך הפעם ענה לה בפעם הראשונה: “הכסף הזה לא שייך לך, לא עבדת בשבילו.”
מאותו יום רות כמעט נעלמה מהחיים שלנו. הפסיקה להתקשר, אפילו לא לילדים. מנגד, קרובי משפחה אחרים החלו להתקשר ולהשמיץ אותנו שאנחנו בנים רעים. אבל לנו לא הייתה תחושת אשמה. ההורים שלי דווקא תמכו וסייעו.
בסוף, ככה זה: צריך ליהנות כשעוד צעירים, במיוחד כשגחמות של אחרים לא קשורות למשהו באמת חשוב. השקל שווה לנו, המשפחה חשובה לנו והילדים סוף סוף זכו לראות עולם.
