נאלצתי להביא מקרר נפרד, כדי שאמא לא תיקח לי את הקניות.
“זאת הייתה החלטה קשה,” מספרת יעל. “המצב היה פשוט מגוחך, אבל לא מצאתי פתרון אחר. אין לי התנגדות למכור את הדירה ולחלק את הכסף בינינו. אבל היא מתנגדת לזה בכל תוקף.”
יעל הייתה אז בת 24, זה היה לא מזמן. סיימה תואר ראשון, מצאה עבודה, אבל עוד לא נישאה. חייה בבית שלה לא היו פשוטים כלל. יעל הייתה בעלת מחצית מהדירה. הדירה הייתה שייכת קודם לאביה, וכשהייתה בת 14, היא ואמא שלה, עליזה, ירשו אותה בשוויון.
לפני עשר שנים, לא קל היה בבית. הם נשארו בלי בעל הבית ובלי מפרנס. עליזה עזבה את עבודתה כשיעל הייתה ילדה קטנה. לא יצאה אף פעם לחופשת לידה, כי אביה של יעל הרוויח יפה והיה להם די והותר. האם התמקד בניהול הבית. אבל כשאביה נפטר, עליזה היתה שבורה: “היכן יקבלו עכשיו אישה בת ארבעים? למנקה?”
יעל ממשיכה בסיפורה: “קיבלתי קצבת שאירים, אבל אמא לא ויתרה לעצמה על ביקוריים במרכזי קניות, רכשה בגדים וחפצים חדשים, למרות שממש התקיימנו בקושי. אח שלה עזר בהתחלה, אך די מהר נמאס לו.”
“דוד שלי אמר לעליזה, היא חייבת למצוא עבודה. לו יש שני ילדים, והוא פשוט לא מסוגל להחזיק אותנו כלכלית. אחרי שנה, הביאה הביתה גבר. שמו היה אריה. עליזה הודיעה שהוא עובר לגור איתנו. היא חיפשה פתרון לחוסר הכסף בנישואין מחודשות. אריה הרוויח טוב, אך עם בתו הלא שלו, יעל, לא הסתדר.”
מילותיו של אריה: “את רק אוכלת. עדיף שתכבסי ותנקי. למה את צריכה ללמוד? את רוצה ללכת לאוניברסיטה? איזה לימודים, את צריכה לעבוד. מה, אני אתפרנס אותך כל הזמן?”
יעל שתקה. אמנם הייתה לה קצבת שאירים, אך הכסף עבר לאמא. עליזה מעולם לא הגנה עליה מול אריה, פחדה שיאבדו את המפרנס החדש של הבית.
“שאלתי את אמא – איך לחיות בלעדיו?” והיא השיבה, “פשוט אל תריבי איתו ותעשי מה שהוא אומר. הוא מפרנס אותנו עכשיו.”
יעל הצליחה להתקבל לאוניברסיטה, וגם מצאה משרת עבודה. כל השנים האלה, ראו בה כאילו היא עול, תלויה על צווארו של אריה, והוא כל הזמן מדד כמה עולה לו להחזיק אותה.
“שישה חודשים אחרי שמצאתי עבודה, קניתי לעצמי מקרר קטן,” משחזרת יעל. “שמתי אותו בחדר שלי, כי אריה נעל את המקרר במטבח.”
“יש לך עבודה? יופי, תפרנסי את עצמך.” אמר אריה.
עליזה שוב נגמרו לה המילים. גם כשהראה ליעל את חשבונות החשמל והמים, דרש שתחזיר לו על כל השנים בהן תמך בה. לא עבר זמן רב, ואריה פוטר. אז אריה ועליזה התחילו להסתער על המקרר הפרטי של יעל. כל ההוצאות נפלו רק עליה. בהתחלה שילמה, אבל אריה כמעט שנה ישב בבית בלי עבודה. יעל כבר לא יכלה יותר, אז שמה מנעול על המקרר. כמובן שעליזה מחתה, וטענה שאריה פירנס אותם כל השנים הללו.
יעל אמרה: “אם את רוצה – תעזרי לי. אני לא הראשונה שמתחילה לחלק הכל בבית הזה. אולי תצאי גם את לעבוד?”
אריה עזב את הבית לאחרונה. עליזה כבר לא יכלה לסבול גבר שלא מביא כסף. אבל יעל עדיין לא מורידה את המנעול מהמקרר. לדעתה, גם עליזה צריכה לעבוד. אז מה אתם חושבים, האם היא צודקת?
