אני ויעקב, בעלי, עבדנו בלי הפסקה עוד מהרגע שהתחתנו. תמיד רצינו שלילדים שלנו לא יחסר דבר, שהם יקבלו את כל מה שיתאפשר לנו לתת. אחרי שנולדה לנו הבת, עינת, יעקב עבד בשתי עבודות כדי שנוכל להחזיק את הבית בכבוד. ניסינו לגדל את עינת שתהיה מנומסת, רגישה וחכמה. הזמן רץ, וכמעט בלי לשים לב שמנו לב שפתאום הבת שלנו כבר לא ילדה קטנה.
עינת התבגרה להיות בחורה יפהפיה. מחזרים לא חסרו לה. לאט לאט התחלנו להבין שמשהו השתנה בהתנהגות שלה היא נעשתה מהוססת ורגישה יותר, וכעבור זמן מה גילינו מדוע: עינת התאהבה בבחור. אני ויעקב התרגשנו מאוד לשמוע, ושאלנו אותה לא פעם מיהו הבחור שזכה בליבה. ביקשנו ממנה שתביא אותו יום אחד להכיר לנו, והיא הבטיחה שכן.
לא מזמן סיפרה עינת שהיא עומדת להביא אותו הביתה. אני כבר התחלתי באותו בוקר לבשל סירים של מאכלים טובים חמין, קוסקוס, סלטים למכביר, עוגות בקלאווה. יעקב היה עסוק בלנקות את כל הדירה. עשינו הכול כדי להרגיש מוכנים ומחכים. עינת נראתה כל כך מאושרת, הפנים שלה זהרו ושום דבר לא העיב על מצב הרוח שלה. אני ויעקב הסתכלנו עליה ומילא אותנו אושר שעשינו משהו נכון.
הבחור הגיע, והיה רושם טוב. מנומס, עם חוש הומור, נעים הליכות. הזמנו אותם לשבת לארוחת ערב. אבל בזמן ששוחחנו איתו, לא הפסיקה להציק לי תחושת היכרות קודמת. פניו נראו לי מוכרים מאוד, אך לא הצלחתי להיזכר מאיפה. כל הערב הסתובבתי עם ההרגשה הזאת. שוחחנו, צחקנו, והבן זוג של עינת התגלה כבחור מאוד חביב. בסוף הערב נפרדנו מהם בלב טוב.
רק כשסגרתי אחריהם את הדלת צנחה עליי ההבנה נזכרתי בדיוק מאיפה הכרתי את הפנים האלו: ראיתי את התמונה שלו באחד הדיווחים בערוץ 12. מדובר בבחור שהוא ואדם נוסף היו מעורבים בפרשת הונאה חיפשו אחריהם וכרזו להודיע מיידית במקרה שרואים אותם. מיהרתי לספר ליעקב ולעינת את מה שנזכרתי. עינת התמלאה דמעות, טענה שאני ממציאה סיפור בכוונה כדי להפריד ביניהם.
זה לא היה נכון רק רציתי להגן עליה, שלא תפגע או תסתבך. איכפת לנו למי היא מתחברת ועם מי תבחר לחלוק את חייה. בתגובה, עינת ארזה את הבגדים שלה, טרקה את הדלת ויצאה מהבית.
מאז עבר חודש של שתיקה. עינת לא מתקשרת, לא עונה להודעות או לשיחות, ואני מלא ברגשות אשמה. אולי טעיתי, אולי המבחר שלה היה בסך הכול אדם רגיל שנקלע לביש מזל. אני לא מפסיק לחשוב, ולבסוף למדתי שאולי לפעמים דאגה יתרה עלולה להרחיק יותר מאשר לקרב. צריך לדעת מתי לסמוך, מתי לשחרר, ולא לשכוח שכולנו טועים גם מתוך אהבה.
