חלמתי שאני נמצא בתוך תל אביב, רחוק מחיפה, שם גרה החברה שלי כבר חמש שנים. לכל אחד עבודה אחרת, לכל אחד עיר אחרת, אבל כל ערב, בלי לפספס, היינו מדברים. תכננתי, בלב ובכיס, טבעת יהלום, התכוונתי לעשות לזה סוף להתקרב אליה ממש, סוף סוף. אין לי סיבות לחשוד בה, חשבתי. לא היה שם צל של רמז.
פתאום, באמצע יום קיץ מהביל, הטלפון צלצל ממספר לא מזוהה. עניתי, למסך זולג צבעים. מהעבר השני דיבר באדישות גבר עם קול כמו שני בבוקר, קורא לעצמו דביר. הוא נשמע שקול, אפילו אדיב:
תשמע, אחי, לא מחפש דרמות. פשוט הרגשתי שאתה צריך לדעת משהו.
דביר מספר שהוא מהנדס מערכות, לא מזמן פגש בִִּדנהּּ אחת חדשה אמר, הכירו דרך חברים משותפים, שלחו הודעות, קפה קר מול הים. שמות עפים בחלום כמו להקה של יונים מסתחררת. הבחורה לא אמרה מילה על בן זוג, הכול זרם רגיל, עד שפתאום, משהו בפאזל לא הסתדר.
המשיך וסיפר ששיתף בזה חבר גם הוא יוצא עם מישהי בכלל. ברגע שצץ שם, החבר קפא, כמו מקפיא במכולת, מבקש תמונה. ראה, שתק, ואז פלט:
עזוב אותה אחי, ברצינות. יש לה בן זוג רציני כבר חמש שנים.
מסתבר, שכמעט חצי מהחבר׳ה יודעים. יודעים מי הבן זוג, שהיא גרה בחיפה, שהוא בתל אביב, ושהיא מרשה לעצמה, כי המרחק רחוק ושיש עוד מהנדס בתמונה, גם הוא יודע עליי, ולא ממש מזיז לו. לכולם יש יד במשחק הזה, לאף אחד אין נקיפות מצפון, בול כמו בחלום.
פתאום הכל היה ברור: שלושה קווים מקבילים אני, דביר והמהנדס השני. היא כמו מנגנת בכולנו על אותו כלי, מפרקת לכולנו את הלב. דביר אמר שבגלל שזה כל כך חסר יושר הוא פשוט לא רצה להמשיך. הוא חיפש אותי ברשתות, העדיף להתקשר. ואז הוסיף:
אם תרצה הוכחות, אני שולח לך. אין לי מה להסתיר ממך.
אמרתי כן. סגרתי, ואחרי רגעים קצרים קיבלתי הודעות התכתבויות, הקלטות, תמונות, פגישות מוזרות. אותה לירון אומרת לו בדיוק כמו שאמרה לי, אותם משפטים, אותן מחמאות, אותן הבטחות שאף פעם לא קרו במציאות.
הלב שלי הלם בתוך בית החזה, כאילו מתופף ביום העצמאות. כל התוכניות מעבר דירה, הצעת נישואין, חיים חדשים משותפים הכל כמו נמס לאט מתחת שמש יולי.
התקשרתי ללירון. ביקשתי הסבר. בהתחלה התחמקה, ניסתה להמעיט, ואז התעצבנה, “איך בכלל מישהו מתערב לנו?” אחר כך פרצה בבכי אמרה שהיא פשוט מבולבלת, שלא יודעת מה היא רוצה, שהיא לא חשבה שאגלה ככה.
ניתקתי.
ופתאום זה הכה בי: לא רק גברים בודים סודות ושקרים בלילה. גם נשים יודעות לנווט, להחזיק שלושה קווים, ולשקר מחושק בלב קר. זה לא משחק של צד אחד.
איבדתי את הקשר, כן, אבל הודיתי בלב לאותו דביר האיש שדאג לאחות שבר יחסי-אנוש כשליבו פתוח. בזכותו, אולי הייתי נמנע מלהתארס לחלום כפול, או משולש, בלי לדעת ששום דבר לא באמת כאן או שם.
