היינו בני 22 כשנפרדנו. יום אחד הוא אמר לי שכבר לא מרגיש כמוני, שהוא צריך “דברים אחרים”. רק כמה ימי…

היינו בני עשרים ושתיים כשנפרדנו. יום אחד הוא פשוט אמר לי שהוא כבר לא מרגיש אותו דבר, שצריך “דברים אחרים”.
רק כמה ימים אחרי זה קיבלתי טלפון מחברה משותפת. היא שאלה אותי:
זה נכון שהוא יוצא עם אישה הרבה יותר מבוגרת?
שאלתי מה הכוונה. היא שלחה לי תמונה. הוא ישב בבר בתל אביב, מחבק אישה שנראית גדולה ממנו בכמה וכמה שנים. זאת לא הייתה שמועה. זאת הייתה אמת. וכששאלו אותי, לא ניסיתי להסתיר אמרתי בדיוק את זה: הוא השאיר אותי בשביל אישה הרבה יותר מבוגרת.
משם הכל התחיל להתגלגל.
שבוע אחרי זה חברה שלי שלחה לי הודעה בוואטסאפ:
היי, הכול בסדר?
שאלתי אותה למה. היא ענתה:
פשוט… הוא מדבר עלייך דברים ממש מוזרים.
ביקשתי שתסביר. היא סיפרה לי שהוא אומר שאף פעם לא התקלחתי, שהיו לי ריחות לא נעימים, שריח הפה שלי היה גרוע, ופעם ראה לי כינים בשיער. ישבתי ובהיתי במסך, לא יודעת מה לענות.
התגובות המשיכו להגיע. חברה אחרת התקשרה אליי וסיפרה שהוא דיבר על זה במסיבה מול כולם, וצחק. הוא אמר פשוט:
אתם לא יודעים מה עברתי שם.
וכששאלו למה לא נפרד ממני קודם, הוא ענה:
לצערי…
התחלתי לשים לב למבטים. אנשים שהיו רגילים להגיד לי שלום ברחוב ברמת גן, הסתכלו עליי מוזר. קולגה מהעבודה שתמיד קינאה בי, שלפה לעברי דאודורנט “ככה, ליתר ביטחון”. לא האמנתי כמה מהר יכולה שמועה להפוך לאמת אצל כולם. הוא אמר פעם אחת ואחר כך כל הזמן חזר על זה, אפילו הוסיף כל מיני פרטים כהשלמה.
החלטתי לשלוח לו הודעה:
למה אתה אומר דברים כאלה עליי?
אחרי כמה שעות הוא ענה:
את התחלת לשקר עליי.
הסברתי לו שאמרתי רק את האמת שהוא עזב אותי בשביל אישה אחרת. הוא השיב:
אף אחד לא צריך לדעת את זה.
הוא אף פעם לא הכחיש את מה שאמר, אף פעם לא ביקש שיפסיקו לדבר, אף פעם לא תיקן אף אחד. פשוט נתן לזה לרוץ.
באותו זמן הוא הופיע עם אותה אישה בכל מקום, אבל דרש שאף אחד לא ידבר על ההבדל בגילאים. אני הייתי הנזק המשני.
הקשר נגמר, אבל הרכילות המשיכה חודשים. נאלצתי להחליף מקומות בילוי, להתרחק מחברים שלא הפסיקו לחזור על מה ששמעו ממנו. הוא המשיך הלאה.
אנחנו, הנשים, לרוב סופגות את הלהבות כשהגברים לא בטוחים בעצמם.