תמיד קיוויתי שאמא תפרוש סוף סוף, תעבור למושב ותשאיר לי ולרעייתי את הדירה שלה שלושה חדרים במרכז תל אביב!
אני רוצה לשתף סיפור על השכנה שלי, אסנת. היום היא כבר בת 68. רוב חייה גרה לבד בדירתה המבודדת, שלושה חדרים ברחוב בלוך. לאחרונה השכנה שלי השכירה את הדירה שלה ויצאה למסע בארץ.
הבת שלה, יעל, באה אליי ממש נסערת:
מה אמא שלי עושה? ממש אכזבה אותי! עכשיו חמתי צורחת שכשאני אהיה מבוגרת גם אני אעשה שטויות כאלה. התפוח לא נופל רחוק מהעץ, היא אומרת. ואני ובעלי נכנסנו לאחרונה להלוואה בשביל לקנות רכב חדש! כבר חודשיים אנחנו לא מצליחים לשלם. סמכנו כל כך על אמא שתעזור לנו! ובמקום זה, אמא אכזבה: השכירה את הדירה וטסה לה לטייל!
הסתכלתי על יעל בתמיהה למה אמא שלה צריכה לשלם את החובות על הרכב שהם קנו? בינתיים יעל המשיכה:
חמתי ממש כועסת שאנחנו גרים אצלה בדירה הקטנה בפתח תקווה, ותודי אמא שלי הלכה והשכירה את השלושה חדרים בתל אביב!
הבנתי שיעל מחפשת עידוד ומבינה שאולי אני אהיה בצדה. אבל בעיניי, אסנת עשתה את הדבר הנכון. מותר לה לחיות איך שהיא רוצה; לא חייבים להקדיש את הפנסיה רק לנכדים וילדים! הרי זה בכלל לא הגיוני. שאלתי את יעל ישירות:
למה את לא נסמכת רק על עצמך ועל בעלך? על הכוחות שלכם? למה לא השקעתם 15 שנה בנישואים כדי לחסוך לדירה משלכם? אז חמתי בכלל לא הייתה אומרת מילה.
יעל סיפרה לי:
כל כך קיווינו שכשהאמא שלי תצא לפנסיה, תעבור למושב בגליל ואז אנחנו נקבל סוף סוף את הדירה שלה!
החלטתי דווקא להקליל:
אולי גם אסנת תמצא אהבה חדשה? חברה שלי בדיוק חזרה מיוון, שם פגשה גבר והתחתנה איתו. עכשיו היא חיה שם בשמחה. אולי גם אסנת תעשה מהפך כזה?
יעל הסתכלה עליי בתדהמה. ממש לאחרונה ראיתי תמונות של אסנת בפייסבוק כותבת שהיא נחה ונהנית מכל רגע. שמחתי בשבילה. לדעתי היא עשתה את הדבר הנכון. הגיל לא מפריע לאושר ולא עוצר הרפתקאות חדשות וטובות.
הלקח שלי: כל אחת יכולה לבחור את הדרך שלה, וזו לא חובת ההורים לדאוג לנו לנצח. לפעמים צריך לדעת להגיד תודה ולבנות לעצמנו חיים גם אם דירת שלושה חדרים לא נופלת מהשמים.
