שרה עומדת מול המקרר הפתוח, מחזיקה את ראשה בתסכול. שוב בעלה חיסל את כל האוכל. היא לא מבינה לאן כל האוכל נעלם כל כך מהר. רק אתמול סיימה לבשל והכל כבר לא נשאר.
כל ניסיון לשוחח עם בעלה על זה נגמר בריב קולני. גם זה שהוא יושב בבית כבר חודשיים ומחפש עבודה מכעיס ומכביד עליה. היא לבד סוחבת משכורת שמספיקה רק למצרכים, וגם הם נעלמים תוך ימים. שרה כבר התרגלה לנשנש חלה יבשה ולשתות קפה דל ושרוף. אחרי יום עבודה אין לה כוח לבשל, ובעלה, כנראה, החליט שהיא תחזור הביתה כבר שבעה.
מחר אני נוסע לאמא. צריך לעזור לגדי צועק מחדרו בעלה.
שרה מתעלמת. היא מרגישה לא טוב. בבוקר מתעוררת עם חום גבוה, מחליטה להישאר בבית. לוקחת תרופות וחוזרת למיטה.
רעש מהמטבח מקפיץ אותה. מישהו מחטט בסירים, פותח סוגר, סוגר מקרר. אין שקט האורחת מזמזמת שירים בזמן שהיא מתרוצצת. שרה קמה והולכת למטבח. היא מגלה את יעל, אחותו של בעלה, שהקשר ביניהן מעולם לא היה חם במיוחד.
יעל סבורה שאחיה צריך לפרנס לא רק את משפחתו, אלא גם אותה. התקציב תמיד מתכווץ כשבעלה “עוזר” לה. יעל בודקת את המקרר, אורזת אוכל לקופסאות.
נו, שלום לך,” אומרת שרה.
מה את עושה בבית? יעל קופאת.
אני חולה. אני מניחה שבעלי יודע שאת פה?
הוא עצמו נתן לי את המפתחות.
אז בעצם זו לא התיאבון שלו, אלא הידיים הגזלניות שלך.
זה אח שלי, יש לי זכות לקחת קצת אוכל בשביל הילדים שלי.
רק שאחיך לא עובד ולא קונה כלום. איכשהו לא מסתדר לי שאני מפרנסת שתי משפחות ועוד בלי לדעת.
טוב, את הרי רואה שאני לא מצליחה להסתדר לבד. מה, להתנצל על הנקניק?
תני לי את המפתח מיד, או שאפנה למשטרה. את שכחת כנראה שלבעלך אין חלק בדירה הזו.
תזמיני משטרה בגלל קצת נקניק פסטרמה? אלוהים, קחי את המפתח שלך, קמצנית. אני כבר אדאג שאח שלי ישמע איזו אשת חיל יצאה לו.
עוד מעט, הוא ימצא אחרת זה באמת לא משנה לי.
שרה נשברת בדמעות. כל הזמן הזה עבדו עליה. אף אחד לא יאמין שאלו גיסתה שגונבת לה אוכל ומשאירה רק חלה בסלסלה. הכי כואב לגלות שבעלה יודע ומסתיר, כאילו “רעב” בעצמו.
שרה כבר לא מתפלאת אימא שלו כזו, וכך גם ילדיה. קרובי משפחה באים ולוקחים בלי לשאול, מה שרוצים. הרבה זמן חושבת מה תעשה לבסוף מתקשרת לבעלה ואומרת שהיא תובעת גט.
תני לי לחזור הביתה, נדבר על הכל. אל תנתקי הוא מבקש.
אין לי על מה לדבר, הכל ברור לי עכשיו.
כאלה אנשים לא משתנים. כל מה שנותר לה זה להצטער על השנים שחלפו לשווא. עכשיו בעלה זר לה, והיא יודעת שהייתה צריכה לחתוך את זה מזמן.
