לפני שהתחתנתי עם אשתי, אילה, עבדתי בחו”ל במשך שלוש שנים רצופות. במהלך התקופה הזו הצלחתי לחסוך מספיק כסף כדי לרכוש דירה. מיד אחרי החתונה, התחלנו לחפש מקום משלנו. חיפשנו הרבה זמן דירה ראויה, ובסוף מצאנו אחת. זו הייתה דירה עם שלושה חדרים בלב תל אביב, קרובה לסופרמרקט ולבית ספר. החיסרון היחיד היה שהדירה דרשה שיפוץ והמחיר שלה היה גבוה. היה לנו מספיק כסף בשביל הדירה, אבל לא נותר כסף לשיפוץ. זה לא עצר אותנו. החלטנו שזו הבחירה הנכונה עבורנו.
החדרים היו מרווחים, מלאים באור. אחרי שחתמנו על כל המסמכים, נכנסנו לדירה החדשה בלי להסס. השיפוץ יכול היה לקחת זמן רב, אז ביקשתי הלוואה מחמותי. חשבתי שאמשיך לעבוד בחו”ל ואחזיר לה מיד. אבל היא סירבה ואמרה שהיא צריכה את הכסף לבת הצעירה שלה, שעדיין לומדת.
ארבע שנים חלפו. במו ידינו בנינו בית חמים ונעים. קנינו רהיטים ושיפצנו לאט וביסודיות. עבדנו קשה כל הזמן. אחר כך החלטנו שחייבים לקנות רכב. אז חיסכנו כסף גם לזה. אחרי כמה חודשים גילינו שאילה בהריון, שמחנו מאוד.
לאחרונה, חמותי מגיעה אלינו בכל יום. בכל ביקור היא לוחשת משהו לאילה. לא שמעתי מה הן אומרות, אבל התברר שבתה השנייה זרקה אותה מתוך הבית. היא הביאה את החבר שלה, שמבקשים להתחתן בקרוב. החבר לא אוהב את האם, ולכן הוא הציב תנאי: או הוא, או אימא שלה. כמובן, הבת בחרה בחבר.
עכשיו חמותי נשארה ללא מקום מגורים. היא נתנה את כל הכסף שלה לבת הצעירה, וזו לא מוכנה לעזוב אלא אם כן האם קונה לה דירה, כי הזוג הצעיר לא רוצה לגור איתה. כך חמותי החליטה לעבור לגור איתנו. הרי יש לנו דירה מרווחת, מספיק מקום לכולם.
כששמעתי על זה, הודעתי שלא אסכים לזה בשום מחיר.
כשאני הייתי זקוק לכסף, חמותי סירבה לעזור לי. ועכשיו היא רוצה לגור איתנו? אני מתנגד לכך בתוקף. לא אסכים לזה בשום אופן. איני יודע איך לשכנע את אילה שלא תסכים. לחמותי יש דירה משלה, שתדאג לעצמה. ושבתה וחברה שלה יחשבו בעצמם איפה לגור.
