– לבד עם הבת בחו”ל, זה מלחיץ, תביני שתי נשים, לא מכירות את השפה, אם קורה משהו גילה נופפה בידה באוויר, אבל אתכם, שניים נוספים, החשש קטן הרבה יותר. נהיה קרובים, אם במקרה יצוץ משהו.
אורטל עוד לא ידעה עד כמה קרוב הם יהפכו.
– איזה באסה, אורטל נשפה וצמצמה שפתיים.
הם, אורטל, נעם, הודיה ועידן, תכננו חצי שנה מראש את החופשה הזאת. אחיו של נעם ואשתו בדיוק האנשים המושלמים לטוס איתם, לפחות פעם בשנה ביחד לא משנה אם לבר, לאילת או לקצה העולם. תחומי עניין דומים וציפיות זהות לחופשה. פעמיים בשנה שעברה ברחו יחד לחו”ל וכל פעם חזרו עוד חברים.
אבל הפעם הודיה חלתה. אף אחד לא חיפש אשמים ברור שלא מבקשים ממישהי להבריא רגע לפני טיסה.
אבל אורטל, ברור שיש לה זכות להתאכזב.
– מה נעשה עכשיו, תטוסו לבד לטייל בין עתיקות, עידן נאנח.
גם לו זה כאב התכניות שהתפוצצו, הכסף שלא יחזור כולו, ואף אחד הרי לא מצפה מבעל להשאיר אישה חולה בארץ ולברוח לחו”ל.
בערב, הופיעה אצלם גילה אמו של נעם ועידן.
אצל נעם, הקשר עם אמא מאד קרוב לא נדיר שבאה לביקור פתע.
וגילה היתה אישה טובה, חוץ מזה שפעם ב הראתה את הנוסח הקלאסי של חמות: מייעצת, מסבירה איך צריך לנהל את הבית, מזכירה כל מה שבנות מתלוננות עליו אצל חמות. ואורטל ידעה יצאה בזול. לפחות החמות שלה באה “עדינה”, יחסית לקשוחות של חברותיהן.
כמה פעמים בשבוע קפצה, ולעיתים רחוקות ניסתה “לעזור”. חלק מהטיפים שלה אפילו עזרו לאורטל, כך שאת גילה לא ראתה כאויבת.
קיבלה את ההצעה שלה לטוס ביחד לחו”ל בחיוב גילה קונה את החבילה מעידן והודיה, לוקחת את בתה הצעירה יערה, ויוצאת עם נעם ואורטל לחופשה ביוון, לקבל קצת שמש ולהתאוורר.
– לבד עם יערה מלחיץ, אמרה גילה, שתי נשים, לא דוברות יוונית, קורה משהו ואין למי לפנות. אתכם הרבה פחות מפחיד. תהיו פה לידי.
אורטל לא הבינה עד כמה “פה לידי” זה באמת יהיה.
לו היתה מנחשת, לא היתה מסכימה. מצד שני, עדיף לגלות את הפנים האמיתיות לפני החתונה, לא כשזה כבר מסובך.
אפשר לומר שיצאה בזול.
מיד כששמעה מחברותיה על ההסכם הזה, קפצו עליה מי נוסעת לחו״ל עם החמות?! היא תציק לך, תשלוט, תכריח את נעם לעשות הכל בשבילה, וגם על יערה תשליך את כל הבידור.
ואורטל השיבה: יערה כבר בת תשע-עשרה, גדולה, לא צריכה בייביסיטינג. בקושי מדברות ביומיום שלום ולהתראות, ארוחת ערב תעבירי את המלח. בקושי חילופי מילים.
מגוחך לחשוב שבחופשה תתחיל פתאום חברות.
ולגילה ברור שתצטרכו להתחשב, להתאים את הקצב בחלק מהמקומות, אבל לא נורא; שורדים שבועיים יודעים מה לא לעשות בעתיד.
ובכלל, החברות לא מכירות את גילה. רק שופטות על פי חוויות קשות של עצמן, ובסוף אמרו שאורטל יצאה ברת מזל עם המשפחה של נעם אז למה פתאום כזה לחץ?
ובפועל, אי־אפשר כבר לסרב: גילה שמחה, נעם בעננים לוקח את אמא שלו ליוון.
הבעיה התחילה כבר במטוס.
יערה קיבלה את מושב החלון כנראה שלא משנה לאף אחד אחר. אורטל רגילה לטוס החלון לא מרגש אותה, נעם אהב לראות סרטים, והכי קל לה ליד המעבר לגשת לשירותים מתי שרוצה בלי להעיר אף אחד.
מעבר למעבר ישבה גילה, נרגשת ולא רגועה, וכשהמטוס פגש אזור כיסי אוויר כמעט בכתה.
ואיך אפשר לסרב לחמות שביקשה לשבת ליד בנה, שיהיה לה בטוח יותר?
אבל אחרי שנרגעה, אף אחד לא מיהר להחזיר לאורטל את המושב. להיפך, גילה התחילה להתעניין בסרט של נעם, ואז נרדמה ראש על כתפו.
“נו באמת,” ניסתה אורטל להרגיע את עצמה “לו הייתי כל כך מפוחדת, גם לי לא היה אכפת להחזיר את המקום אחרי שנרדמתי. לא נעים להעיר מישהו ישן”
אבל קול קטן בפנים לחש שגילה התעוררה בדיוק כשהתחילו לספק אוכל הנוסעים. בכלל, יכלה להחליף דווקא עם יערה, שלא הסתכלה יותר החוצה אלא גם ראתה סרטים.
וה”משפחתיות” הזאת הרתיחה את אורטל, עוד יותר כשנחתו.
נעם בקושי הסתכל עליה מיד דאג להביא מים לאמא, עזר לה עם המזוודה, כאילו היא איזו נטע זר.
– יקירה, מה יש לך? לא עושים ממך מיותרת. פשוט, אמא לחוצה פה, פעם ראשונה בחו”ל ראית במטוס
“ומה פתאום אמא שלך החליטה לטוס?” בלעה את המילים.
וההיגיון הפנימי זה שגדל על “יש לכבד מבוגרים, לרחם על חלשים, ולזכור שגם להם קשה” דגדג שם בפנים. נעם עזר לאמא, זה רק טבעי.
אבל אורטל לא ידעה שזו רק ההתחלה.
כי כבר בערב הבא גילה הופיעה בפתאומיות, עם מזוודה, נכנסה לחדר של הזוג הצעיר והכריזה בדרמטיות, שכדאי לה להיות קרובה לכולם.
