החברים שלי אמרו שתמיד לא היה לי מזל עם אישתי, אבל עם ההורים שלה זה היה אפילו פחות מזל.
היא הגיעה ממשפחה עשירה, ותמיד קיבלה כל מה שרצתה. שלחו אותה ללמוד באוניברסיטה יוקרתית ודאגו לה לכל דבר אפשרי. אחרי שסיימה את הלימודים, התחילה לעבוד, אבל כל מה שהרוויחה נשאר רק לה. היא לא שמה שקל על החיים המשותפים, וחשבון הבנק שלה היה חסום עבורי. אבא שלה דווקא העריך את ההתנהלות הזאת וקרא לזה “צבירת הון”, אבל בכל הזדמנות לא שכח להעיר לי על כך שאני לא מביא מספיק כסף למשפחה.
“אתה צריך להיות עמוד התווך, כדי שבתי תוכל להסתמך עליך כמו על קיר אבן. תוכל לכלכל אותה אם תהיה חולה? יש לך מספיק כסף כדי לקחת אותה לחופשות בחו”ל?”
האמת, לי ולאיילת בכלל לא היה אכפת מנושאי כסף היינו מרוצים ממה שיש לנו במשותף אבל החמות התעקש להכניס את הנושא לכל פגישה. זה הגיע למצב שבו הייתי חושש מכל מפגש משפחתי, ותמיד ניסיתי למצוא סיבות לא להגיע. ככה קיוויתי להתחמק גם מהבר מצווה של החמות, אבל איילת פשוט משכה אותי באוזן, הושיבה אותי לשולחן וכפתה עליי לחייך לכל החברים שאבא שלה הזמין.
“איזה מקצוע יש לחתנך?” שאלה פתאום אחת הנשים בשולחן.
“סתם פקיד קטן,” ענה בבוז בעל השמחה “הוא מביא כמה שקלים, אבל רק הבת שלי דואגת לפרנסה האמיתית”
הרגשתי שחציתי קו אדום; נמאס לי לספוג את ההשפלות האלו שוב ושוב, זה כבר לא רק לא נעים זה פשוט מרוקן כל מוטיבציה.
“קודם כול, אני לא ‘סתם פקיד’, אני ראש צוות תכנון, ובנוסף המשכורת שלי ממש לא זניחה. ברור לך שאנחנו משלמים הכול ביחד, נכון? לא יכולתי ביום אחד להפוך למנכ”ל ולקנות לאיילת דירות ומכוניות יוקרה, אבל אם כל כך חשוב לך שהבת שלך תבנה לעצמה חיים טובים למה אף פעם לא עזרת לנו לרכוש דירה?”
החמות, בלי למצמץ, חייך חיוך של סיפוק. היה ברור לי שהוא נהנה להרגיז אותי ולראות אותי מוציא את העצבים.
בהמשך הערב, אחרי העוגה והתא, כשיצאתי לעשן סיגריה, הוא יצא אליי ללוות אותי.
“לא רע בכלל”, אמר מהמחשבה, “אתה מתקדם, זה בטוח. אתה לא טיפש אתה יודע להעריך את עצמך, וסוף סוף גם יודע להגן על עצמך. אל תהיה תמיד סבלן מדי, אחרת לא תזוז לשום מקום”.
היה לי ברור שהוא בודק אותי כל הזמן, מנסה להוציא ממני תגובה כדי לראות עד כמה אני יודע להחזיק גבולות ולהגן גם עליי וגם על איילת. הכבוד שלי עלה בעיניו פתאום, וגם אצל אישתו, כבר באותו ערב, הרגשתי שמבחינתם הפכתי ליותר רציני ואיתן.
