החלק הכי קשה בלגדול… הוא לראות את אמא שלך מזדקנת.
כמה פעמים אנחנו מתלוננים עליה…
שהיא מדברת בלי סוף, מתערבת בכל דבר, דורשת יותר מדי.
שהיא תמיד שם, דואגת לדברים שלדעתנו הם שטויות.
אבל הלב של אמא אף פעם לא מפסיק לשמור על הילדים שלה.
היא אוהבת בעוצמה כזו, שלפעמים היא מבלבלת בין אהבה לבין הצורך לשאת הכול.
היא נושאת צעקות, מצבי רוח, דחיות…
ואפילו אז, היא ממשיכה להגן על אלה שפוגעים בה הכי הרבה.
יש אמהות ששותקות מתוך אהבה, מסתירות כאבים שמרסקות להן את הנפש.
ובזמן שכולם ממשיכים בחייהם, היא מזדקנת בשקט עם לב עמוס בנטל של אחרים.
אבל כשאין אותה עוד…
אז מביאים את הפרחים הכי יפים.
אז שוכרים את התזמורת הכי טובה.
אז מגיעות הדמעות שאף אחד כבר לא יכול לנחם.
ואז אנחנו שואלים את עצמנו…
למה חיכינו לרגע האחרון כדי לתת את הכול?
למה לא הערכנו אותה כשהייתה כאן על ידינו?
אל תחכה שאמא שלך תלך לעולמה כדי להבין שהיא הקדישה את כל חייה עבורך.
אהוב אותה היום.
תקשיב לה היום.
תחבק אותה היום.
כי לגדול כואב… אבל לראות אותה מזדקנת בלי אהבה כואב הרבה יותר.
