קשה לתאר את מה שקרה למשפחתי אלא אם ראית את זה בעצמך. הכול התחיל לפני חצי שנה, כשסבא שלי היקר נפטר והשאיר לנו דירה יפה בלב תל אביב. אחרי שעברה חודש מאז מותו, אני ומשפחתי החלטנו לנקות את הדירה ולהכין אותה למכירה. במשך היום ארזנו את כל חפציו של סבא בשקיות גדולות.
לקראת ערב כולם חזרו הביתה, אבל אחי נשאר לישון בדירה. היה משהו מוזר באוויר. בשעה שש בבוקר הוא התקשר אלי בקול רועד, דרש שאגיע מיד. רצתי לדירה בלי לחשוב. כשנכנסתי, ראיתי את אחי חיוור כמו גווייה, עיניו פעורות בפחד. שמעתי צעדים בתוך החדר, אבל החדר היה ריק. האווירה הכבידה עלינו כמו שמיכה קרה ומוזרה. רעד פחד עבר דרך העצמות שלנו, וברחנו החוצה, משאירים את הדלת פתוחה מאחורינו.
כחצי שעה עמדנו ברחוב, מנסים לאזור אומץ לחזור. כשסוף סוף עשינו זאת, הופתענו להפליא לגלות שכל חפציו של סבא סודרו בצורה מושלמת במקומם, כאילו אף אחד לא נגע בהם. ההקלה היתה מוזרה כמעט כמו הפחד. אחרי אותו לילה, החלטנו לא להיכנס לדירה שוב, והעברנו את כל ענייני המכירה לסוכנות תיווך. למרבה המזל, הדיירים החדשים לא חוו שום בעיה אחרי שרכשו את הדירה בעסקה של מאות אלפי שקלים.
ובכל זאת, בכל פעם שאני נזכרת בלילה ההוא, עובר בי רטט בלתי מוסבר, כמו רוח רפאים מטיילת בצירי הזמן של תל אביב.
