דיברנו על כל הפרטים והחלטנו לעבור לחיות יחד. ולמה לא בעצם? הנה כמה יתרונות שמצאנו ברעיון שלנו:
אנחנו לבד. בגיל שישים לא כל כך פשוט למצוא בן זוג, ואם במקרה יש מזל תמיד אפשר לפתור את עניין הדירה. הילדים והנכדים גרים רחוק. הקרובים רק ישמחו לדעת שהסבתות שלהם לא משתעממות לבד. כשהיינו צעירות, שכרנו יחד את אותה דירה. אז עוד הייתי עם ילד קטן, ועדיין הסתדרנו איכשהו, אפילו שהיו לנו אופי לא קלות. לא השתעממנו. ניקינו יחד, בישלנו, ותמיד דאגנו ללו״ז תרבותי כדי לא להיתקע כל היום בבית.
יציבות כלכלית. ההוצאות יחולקו בין שתינו, וגם נקבל הכנסה על השכרת הדירה. נישאר ברווח! דאגה מלאה. אם אחת מאיתנו תחלה, תהיה מישהי לתמוך ולעזור כל הזמן.
בקיצור, ראינו רק יתרונות בלעבור לגור יחד!
המציאות.
הוויכוח הראשון היה סביב בחירת הדירה. כל אחת מאיתנו רצתה להישאר בבית שלה, כל אחת צדקה בעיני עצמה. הייתי מוכנה לשחרר את הדירה שלי, אבל התעקשתי, שלא תחשוב יעל שאני תמיד מוותרת.
הוויכוח השני היה בנושא הדברים. ברגע שוויתרתי ועברתי יחד עם הדברים שלי, יעל התחילה להעיר שיש לי יותר מדי חפצים ושאין לנו איפה לשים הכול. חששתי להשאיר דברים בדירה מי יודע איזו שוכרת תיכנס.
הפתרון: שכרנו מחסן והעברנו לשם כלי בית ודברים שלא בשימוש. מצאנו שוכרות, ואז התחילו הבעיות האמיתיות. בהתחלה הרגשתי שיעל לא מתחשבת בי. הרגשתי אורחת בביתה, אבל בסוף שחררתי.
החיים המשותפים לא החזיקו, לא הייתה שוויוניות. יעל רגילה שחומרי הניקיון במקום מסוים, ואני רגילה למקום אחר. הייתי חייבת להקשיב לה תמיד כי היא בעלת הבית.
גם בטעמים בקולינריה לא הסכמנו. שתקתי, שמתי בצד את ההעדפות שלי, פשוט סמכתי על הבחירות של יעל. שבועות עברו, שכחתי מדברים שאהבתי. פרט נוסף אני מאוד רגישה לשינה, ויעל אוהבת להירדם מול ערוץ 12 בטלוויזיה. קולות הרקע לא נתנו לי מנוחה, אפילו אטמי אוזניים לא עזרו.
הרבה חסרונות העיבו על היתרונות. ניסינו להתאפק ולפייס, לחפש פשרות. אבל אז הגיע השיא שמתי לב שיעל מתעצבנת בכל פעם שהיא רואה אותי. כאילו מילאתי כל דרישה, ועדיין משהו כל הזמן הציק לה.
ואז הפסיקה לדבר איתי. יום, יומיים, שבוע. חשבתי אולי פגעתי בה איכשהו. בסוף נשברתי בכיתי מולה פעם אחת בלי בושה. יעל התחילה לבכות גם היא, הודתה בעצמה שהיא לא מצליחה להבין למה היא מתוחה כל כך. והבנתי אנשים צריכים בית משלהם, חוקים משלהם. עדיף להיפגש הרבה ולהישאר חברות מאשר לגור יחד.
שברנו את חוזה השכירות, ומיד היחסים בינינו השתפרו.
