החבר שלי, בן 42, התחתן – הוא אומר שהיא מנקה מצוין ומבשלת נהדר, וכל השאר בכלל לא מעניין אותו

Life Lessons

ידידי, בן ארבעים ושתיים, מצא לו אשה. הוא היה אומר שהיא מנקה בחסד עליון ומבשלת נהדר, וכל השאר כבר לא מעניין אותו.

את נדב הכרתי מאז ימי ילדותי. גדלנו יחד באותו רחוב בתל אביב, ובהחלט היינו חברים טובים. כשגדלנו והפכנו לנערים, היינו יוצאים יחד, קבוצה של חברים, אל מרכז העיר יושבים על ספסלים מתחת לפנסי הרחוב או סתם מסתובבים בשדרות רוטשילד. בזמננו, לא לקחנו ברצינות יתרה את היחסים עם הבנות. חשוב לנו היה לשמור על מה יחשבו עלינו החברים, לא לאבד את הכבוד שלהם.

אחר כך, אני התגייסתי לצה”ל, ונדב, באיזה אופן, הצליח להשתחרר. כשסיימתי את השירות התחלתי עבודה, אח”כ גם התחתנתי. חייתי עם אשתי עשר שנים, נולדו לנו שני ילדים. ואז, יום אחד, שנינו הרגשנו שנעשינו זרים זה לזו. הוויכוחים החלו להתרבות, והיה ברור שלא נכון לנו להמשיך יחד. בסוף נפרדנו.

כעבור שנתיים, כבן חורין, פגשתי את נדב ברחוב במקרה. עשרים שנה עברו, והוא השתנה מאוד קצת השמין, ההליכה שלו הפכה איטית.

ישבנו יחד בבית קפה קטן ברחוב דיזנגוף, דיברנו כמו בימים הטובים. התברר שגם הוא התגרש, וגם הוא מחפש בת זוג חדשה. חלפה עוד שנה, מצאתי אשה חדשה והתחתנו. מדי פעם, שוב יצא לי לראות את נדב, ושמעתי שגם הוא מצא לו בת־זוג. אבל כשפגשתי אותה, לא אהבתי את האופן בו התנהגה. היא הייתה אישה גדולה, קולנית ובעלת מראה שונה ממה שדמיינתי עבורו.

שאלתי את נדב מה כבש אותו אצלה.

נדב ענה: תשמע, היא מכניסה לבית הרגשה של סדר וניקיון. המטבח תמיד מלא בריחות טובים והיא מבשלת כמו שפים. והכי חשוב היא נותנת לי שקט! אני יכול לשבת בסלון, לשתות בירה גולדסטאר ולראות כדורגל, או לצאת לפאב עם החברים מתי שבא לי. היא לא עושה עניין מכלום. אידיאלית מבחינתי. לא חופרת, לא מעירה, לא מגבילה.

הופתעתי מתשובתו. בעיניי, אהבה בין גבר לאישה מורכבת מהמון דברים, לא רק אוכל או סדר. נכון האכפתיות לבית והכשרון במטבח מוסיפים לאווירה, אבל מה שבאמת חשוב, זה שיש קשר וחום. בעיניי, זוגיות היא שהמחשבות מתחברות, שיש שפה משותפת והערכה הדדית.

יש אנשים, כמו נדב, שעבורם בית מצוחצח ותבשילים טובים הם כל עולמם. ואני? בשבילי חשוב שנהיה שותפים אמיתיים. שנצחק על אותם דברים, שנשב יחד להכין סלט בשבת, שנשטוף כלים יחד ונעשה סידורים כמו שעושים אני ואשתי גם כיום. הכי חשוב, בעיניי, הוא הכבוד ההדדי ונכונות להקשיב. אם זוג יודע לדווש על אותו אופניים, פדל בצד פדל, ולא מתיש אחד את השני הדרך תהיה חלקה הרבה יותר.

האם אתם מסכימים איתי?

Rate article
Add a comment

18 − 4 =