החבר לשעבר שלי הסתיר אותי מהחברים שלו כי לטענתו “אני לא ברמה שלו”

החבר לשעבר שלי הסתיר אותי מהחברים שלו, כי לטענתו אני לא ברמה שלו. ידעתי את זה מההתחלה, אבל בכל זאת נשארתי. הוא בא ממשפחה עשירה במושב קטן בדרום אביו היה איש עסקים גדול, אמו לא עבדה, הם גרו בבית גדול ולפני הבית חנתה מכונית חדשה. אני גרתי בשכונה רגילה בבאר שבע, עבדתי כקופאית בסופר ועזרתי לאמא שלי עם ההוצאות בבית.
נפגשנו בבית קפה, שם קניתי קפה לפני המשמרת. הוא התחיל להתקשר, לשלוח הודעות ולהזמין אותי לדייטים. בהתחלה הכול היה יפה, אבל משהו היה מוזר. אף פעם לא לקח אותי למקומות בהם הוא נפגש עם החברים שלו. תמיד בחר בבתי קפה צדדיים, מסעדות רחוקות, כאלה שאף אחד לא מכיר אותנו בהם. אם היינו מסתובבים במרכז העיר ונתקלתי במישהו שאני מכירה, הוא מיד הרפה את היד שלי ואמר: בואי נלך מפה. שאלתי אותו למה הוא עושה את זה, והוא ענה: החברים שלי ביקורתיים, אני לא רוצה שידברו עלינו. קיבלתי את ההסבר, למרות שהרגיש לא נכון.
הפעם הראשונה שהבנתי שזה אמיתי הייתה במסיבת יום הולדת של חבר שלו. הוא הזמין אותי, התלבשתי יפה וקניתי שמלה פשוטה וחמודה. כשנכנסנו, הוא לחש לי: תשארי פה ליד הבר, אני הולך לברך כמה חברים. עברו עשרים דקות, ואחר כך גם ארבעים. ראיתי אותו מרחוק, צוחק, מצטלם ומתחבק עם אנשים. לא הציג אותי לאף אחד. כשניגשתי, שם יד לפני ואמר: תחכי רגע בחוץ. בחוץ הסביר לי: יש כאן אנשים חשובים, לא רוצה שיהיה לא נעים. נשכתי את השפתיים והשתקתי את עצמי.
עם הזמן, הוא התחיל להעיר הערות שכאב לשמוע. אמר שאני מדברת יותר מדי פשוט, שכדאי לשנות את הלבוש שלי, שלא יעלה איתי תמונות לרשתות כי המשפחה שלו שמרנית. אף פעם לא הזמין אותי הביתה. לא פגשתי את ההורים שלו. כשרציתי להזמין אותו ליום ההולדת של אמא שלי, תמיד היה לו תירוץ עבודה, האוטו, עייפות. אבל לאירועים עם החברים שלו הוא נעלם לסופי שבוע שלמים.
יום אחד שאלתי אותו ישירות: אתה מתבייש להיות איתי? הוא שתק כמה שניות ואמר: זה לא בושה… פשוט אנחנו באים מעולמות שונים. את בן אדם טוב, אבל החברים שלי ברמה אחרת. אני לא רוצה שישפטו אותי. המשפט הזה שבר משהו בתוכי. שאלתי: ואתה יכול לשפוט אותי? רק משך בכתפיים.
הכי גרוע היה כשגיליתי בתמונות שלו בפייסבוק שהוא מצטלם עם קולגה הבת של עורך דין מפורסם בבאר שבע. מסעדות יוקרה, אירועים נוצצים, חיוכים, תיוגים. איתה הוא מתגאה, עומד יחד בתמונות. איתי אין אפילו מילה. כששאלתי אותו, אמר שהיא רק חברה. רבנו קשה. אמרתי לו שלא אהיה אהבה סודית. הוא אמר: אם לא מתאים לך, אז זה נגמר.
וסיימנו בדיוק שם. הלכתי לבד כמה רחובות ובכיתי. שבוע אחר כך הוא כבר היה עם אותה אישה, והיחסים שלהם הופיעו בפייסבוק. אני המשכתי לעבוד בסופר וראיתי את התמונות שלו בבגדים נוצצים, נסיעות ואירועים. הוא מעולם לא התנצל. לא הודה שפגע בי.
היום אני יודע שנה שלמה הייתי הבחורה שאסור שאף אחד יראה. זו שחיה רק מאחורי דלת סגורה. זו שלא מספיק טובה לתמונה הרשמית. ושזה לא נמחה בקלות. למדתי שתמיד צריך לבחור מערכות יחסים שבהן רואים אותך ומתגאים בך, ולא מסתירים אותך מאחורי תירוצים.