בשנה שעברה, חברה ותיקה שלי, תמר בן-דוד, התקשרה אליי וביקשה ממני מאוד שאארח את החברים הכי טובים שלה לשבוע בביתי שבחוף הים, ביישוב שלנו. הם רצו לנוח מול המים של ים התיכון. לא היה לי נעים לסרב, אז הסכמתי. יחד עם זאת, הסברתי מראש:
אנחנו ב”שיא העונה,” ולכן לא אוכל לתת להם חדר בחינם. מצד שני, גם לא נעים לי לדרוש תשלום מחברים.
על זה אמרה לי תמר: יקירה, הם ישלמו. כסף לא מהווה בעיה, הם רק חוששים ליפול על נוכלים שמבקשם לשלם מראש ואז לא נותנים להיכנס או מגרשים באמצע החופשה.
ובכן, נפלתי בפח. לו הייתי יודעת כמה תעלה לי החופשה הזו, לא הייתי מסכימה בכלל.
חשתי אי נוחות מסוימת, ולכן נתתי להם מחיר מוזל. החדר היה במחצית מהמחיר הרגיל.
הגיע היום! בתחילת השבוע, במקום המשפחה שהובטחה, הגיעו אורה ונער בן 10 בשם יונתן. נאלצתי להכניס אותם לחדר ל-3 אנשים, אך הם לא ממש הסתדרו בו.
קיבלתי אותם בלב פתוח. בישלתי ארוחת ערב טעימה, ולאחר מכן הראיתי להם את ההיסטוריה של העיר ובילינו בטיול נעים. בירכתי אותם לשלום ופניתי לעסקיי.
ביום השני, יונתן ירה מאקדח מים בטלוויזיה שהייתה פועלת. ההורים היו בחדר, אך זה לא עצר אותו. הם ביקשו סליחה והבטיחו לשלם על התיקון (הטלוויזיה עדיין מחכה לתיקון), והבאתי להם טלוויזיה חלופית מהחדר השני. שאלתי מה יעשו בערב?
לאחר מכן, אורה, בת הנוער, שרפה את הקומקום פשוט שכחה למלא אותו במים.
והבעיה המשיכה, כאשר הם החליטו לשנות את עיצוב החדר, שהוא גם ככה היה קטן להם. נשברו שני רגלי רהיטים: אחת משולחן, אחת משידה. היה להם מצחיק “חחח, יש לך הרבה רהיטים כאלה! נדביק את רגל השולחן עם נייר דבק, הכל יהיה בסדר. נשים משהו מתחת לשידה זה לא נורא”.
הסיוע הגיע כאשר ערכו מסיבה רועשת שהסתיימה בשתיים לפנות בוקר. צעקות ומוזיקה רמה. ביקשתי שינמיכו את המוזיקה כבר בשעה אחת-עשרה, וקיבלתי תשובה: תנוחי, בשביל הכסף ששילמנו. אמנם הנמיכו, אבל רק אחרי הערה נוספת.
לא היה טעם להתווכח עם שיכורים, אז החלטתי לחכות למחר. יום אחרי, שוחחתי בגלוי עם בני הזוג והסברתי שכזו התנהגות אינה מקובלת. יש אורחים נוספים כאן, וביקשתי שיקפידו על שימוש נכון במכשירים.
הם משכו בכתפיים וענו לא מרוצים: שילמנו על הכול. כעסתי: תודה שבאתם בתור חברים של תמר, אחרת לא הייתם כאן!
לאחר השיחה, הם נהיו יותר מאופקים והציוד נשאר שלם. אך החברות נגמרה בזה.
מאז, הפסקנו לדבר. זה לא מנע מהם לקחת את המתנות והסוּבֶנירים שהכנותי עבורם ועבור תמר. יחד איתן נעלמו גם שני מגבות רחצה גדולות וסדין מטבח.
חשוב לדעת: אלו החברים הכי טובים של תמר, איתה הייתי חברה כל התיכון עד שנישאה ועברה לעיר אחרת. היא תמיד תיארה אותם כאנשים מקסימים ומנומסים. אם היו כאלה באמת, היו יכולים לבלות אצלנו כל קיץ.
כך קרה. תמר שתקה חודשים, אבל באחת השיחות גילתה לי שהם לא נהנו מהחופשה: הם טענו שאני “מפריעה ומקלקלת להם את האווירה”. ולמרות ששילמו הרבה שקלים!
צר לי, אך עם הכסף ששילמו אי אפשר לקנות טלוויזיה חדשה, קומקום, שולחן, שידה, מצעים ומגבות. לכך מתווספים העצבים שלי והפגיעה ברווחת האורחים האחרים. בנוסף לכך, הדבר פוגע במוניטין, והשנה הבאה תיירים יבחרו יעד אחר.
אבל קיבלתי שיעור חשוב: לפעמים, עדיף פשוט להגיד “לא” מראש, במקום להצטער בדיעבד.
