החברים שלי קונים דירות בתל אביב ומשפצים, בזמן שחברה שלי בזבזה את כל החסכונות שלנו בניסיון “להגדיל ת’הון”.
כולם סביבי מתחתנים עם נשים חמודות, ואני? קיבלתי במתנה אחת שאין לה אלוהים.
היא התרברבה לכל העולם שבחתונה נקבל ים כסף מהמוזמנים וההורים שלה יעזרו לנו, ככה שיהיה דירה בלי בעיה. בפועל, ההורים שלה אמרו בפנים מלאות רצינות שכיוון שהיא החליטה להתחתן עם “סוכן נדל”ן בשקל” בגיל עשרים ובלי תואר, אז נסתדר איכשהו ובינינו, הם צחקו עלינו בפנים שלי. אז בסוף נגררתי להביא אותה להתנחל עם ההורים שלי.
אה, כן גם אחי גר אצלם כבר, עם חברה בהריון ומלא צפוף. ההורים שלי ממש רומזים בעדינות שאולי נשכיר דירה בגבעתיים או ערד, אבל אני החלטתי להיות גיבור ולחסוך בשביל לקחת משכנתא ולקנות דירה בעתיד. ברור שאישתי ידעה על התוכנית היא בכלל התלהבה מטירוף המעבר אז מה היא עשתה? השקיעה את כל החיסכון שלנו במניות!
בשביל מה? בשביל “להכפיל את הכסף”.
אמא שלי כמעט התעלפה כשהבינה את הסיפור. ואני? הלב נשבר, המניות רק יורדות, אי אפשר עכשיו למכור בלי להפסיד ים, ואולי צריך להחזיק ולקוות שיום אחד הכל יתפוצץ למעלה. ככה זה לכל החבר’ה כבר יש דירות והרכב טיוטה היברידית, ואנחנו? נשארנו עם מניות זבל!
היא בוכה, מתחרטת שאיזו “יועצת השקעות שלמדתי עליה בפייסבוק” עשתה ממנה צחוק, ועוד גבתה לה תשלום על קורס דיגיטלי דבילי. ואני יושב בלילה במיטה, תוהה איך לעזאזל במצב כזה אפשר לא לחשוב על גירושים. איפה האהבה של פעם? כל מה שיש לי בראש זה השנים שעבדתי, החסכונות שהלכו וכלום לא נשאר אבק שחור.
כשחושבים על זה, הנישואים שלנו היו בבאסה מההתחלה, והסיפור הזה רק מוכיח שוב שמאז שהתחתנתי עם בחורה בלי מושג, אני לא רואה אור בקצה המנהרה.
