יש לי חברים שאני נוהג לקרוא להם חסכנים. הם חוסכים כמעט בכל דבר באוכל, בבגדים. לא מדובר באנשים עניים, להפך יש להם מצב כלכלי טוב מאוד. תמיד יש להם כסף בצד, מה שמאפשר להם להרשות לעצמם כל מה שירצו.
אני נפגש איתם לרוב רק באירועים מיוחדים. בשאר הזמן, אנחנו פשוט מדברים בטלפון. לפני חודש, הם הזמינו אותי אליהם לכבוד יום ההולדת שלי. הלכתי וחזרתי הביתה רעב.
בוקר האירוע הגיע, שמתי בתיק את המתנה שקניתי מראש ויצאתי לעבודה. בארבע אחר הצהריים התקשרו החברים להזמין אותי למסיבה. כך שוויתרתי על ארוחת צהריים שתיתי רק קפה ואכלתי שתיים עוגיות. אחרי הכל, לא אכלתי כי ידעתי שאני מוזמן למסיבה.
הגעתי אליהם לפני הזמן, כהרגלי. הגשתי להם את המתנה, איחלתי אושר ובריאות, ואפילו סיפרתי בצחוק שהגעתי רעב ולא אכלתי בכוונה. כמובן, התבדחתי, והחבר מיד השיב לי שגם האוכל כבר מוכן.
היינו שישה חברים, חוץ מהמארחים. נכנסתי לסלון, ולא ראיתי שולחן ערוך הבנתי שהם החליטו ללכת על קונספט של בופה. לא היו כמעט כיסאות, רק ספה קטנה אחת. זה היה יכול להיות נחמד לשבת יחד לארוחה רגילה אחרי יום עבודה, במקום להידחס יחד על ספה קטנה. אבל בופה זה מה שיש. חבר אחר ארגן שולחן עגול קטן והניח עליו את האוכל. באותו רגע הצטערתי שאכלתי בצהריים רק שתי עוגיות.
היו כמה צלחות קטנות ספרתי את הפרוסות, ולא התביישתי בזה. בכל צלחת היו שמונה פרוסות. שמונה פרוסות נקניק מע Pushkin, שאני אוהב במיוחד, שמונה פרוסות בשר, שמונה גבינה. עגבניות ומלפפונים טריים, גם שמונה פרוסות מכל ירק. הכול חתוך דק-דק ויפה. היה גם שני סלטים בקערות קטנטנות. הפירות, כמובן, היו בדיוק לשמונה אנשים. ועל כל השולחן הזה הייתה בקבוק אחד של יין. בקיצור, “אכלו, שתו, ברוכים הבאים”.
ישבתי שם, לועס פרוסת נקניק עם גבינה, ועדיין רעב. אפילו לא רציתי לשתות חששתי לשתות בלי משהו לאכול ליד. החבר אמר לי: “אני אביא משהו חם”. חשבתי לעצמי: “מצוין, לפחות יהיה משהו חם”. בעלת הבית הביאה את המנה החמה.
על צלחת הייתה מנה קטנה של צ׳יפס ושוקון עוף מטוגן אחד מכל סוג! פשוט מצחיק. לפחות העוגה הייתה בגודל סביר. בכל מקרה, בסופו של דבר נהנינו מאוד. אחרי כשעה וחצי חזרתי הביתה, מורעב.
בדרך עצרתי במכולת, קניתי לי כמה דברים, ובבית כבר אכלתי ארוחה אמיתית. ככה, החברים חסכו על חשבון האורחים.
אני שואל את עצמי למה להזמין אנשים ליום הולדת אם לא רוצים או לא מסוגלים לארח כמו שצריך? בסוף למדתי, שאם אני רוצה להיות שבע באירוח כזה עדיף לא לבוא רעב.
