חברים באו בידיים ריקות אל שולחן מלא, ואני סגרתי את המקרר
אייל, אתה בטוח ששלושה קילו צלעות כבש יספיקו? בפעם שעברה הם חיסלו כל דבר אפילו את הפירורים ניגבו עם החומוס. ודקלה עוד ביקשה קופסה “בשביל הכלב שלה”, ואחר כך העלתה לאינסטגרם תמונה של הקציצות שלי וקראה לזה המאכל שלה.
טליה טרפה את פינת המגבת במטבח, העיפה מבט על הבלגן ששרר סביב. הייתה רק 12 בצהריים, והיא כבר התעייפה לגמרי. קמה מהשכיבה עוד בשש בבוקר שוק הכרמל לקנות בשר טרי, אחר כך רמי לוי בשביל יין טוב ומעדנים, ואז קיצוצים, רטבים ובישולים עד אינסוף.
אייל, בן זוגה של טליה, עמד בכיור וקילף תפוחי אדמה, מנקה אותם בעצבנות בלי להוציא מילה. ערימת הקליפות הלכה והצטברה, יחד עם העצבים שגם הוא הסתיר.
טלי, באמת, זה די והותר, שלושה קילו בשר לארבעה חברים ושנינו? כל אחד מקבל חצי קילוגרם! תאמיני לי יתפוצצו! יש כאן גם חומוס ביתי, סלטים, ירקות מוחמצים, עלי גפן, הכל. אנחנו לא עושים חתונה סך הכל חנוכת דירה, וגם זה באיחור.
אתה לא מבין, טליה ביטלה אותו תוך כדי ערבוב הרוטב. זאת דקלה וגילעד ועינת ונמרוד. נתקענו בלי להיפגש תקופה, הם באים במיוחד מערד. לא נעים לי אם ירגישו שאנחנו מסתפקים במועט. גם ככה קנינו דירה, יתחילו לדבר שאנחנו פתאום מתנשאים ובקושי פותחים שולחן.
לאמא שלי, לאירוח אין גבולות זה עובר בדור. אצלי שולחן ריק זה חטא. אני שבוע הולכת עם מתכונים בראש, עושה קניות מפה ועד לפתח-תקווה, קונה יין יקר שגילעד אוהב ויין לבן בדיוק מה שעינת אוהבת, הכול מהמשכורת שנשארה בצד.
עדיף שהם היו מביאים משהו בעצמם, מלמל אייל. בפעם האחרונה יומולדת של נמרוד, הבאנו גם מתנות יקרות וגם עוגה שאני אפיתי, והם? שהיינו אצלם, הושיבו אותנו על תה וביסקוויטים מהתקופה של פרס.
עזוב, טליה זרקה לעברו. אז היה לחץ, שיפוץ, משכנתא, לא קל. עכשיו דווקא בסדר אצלם גילעד קיבל קידום, עינת קנתה מעיל מוואן, התגאתה. נראה אולי יביאו משהו. במיוחד לא הכנתי קינוח, רמזתי לעינת שזה בתפריט שלהם.
עד חמש בערב הבית הבריק כאילו חברת ניקיון עשתה משמרת, והשולחן בסלון נראה יותר כמו בופה בחתונה: במרכז שוקי אווז ברוטב רימונים, מסביב סלט פפריקה חריף, טבית תימני, סוגי דגים, ומבחר גבינות עזים. התנור אירח צלעות כבש וצ’יפס בטטה, במקרר במארזים יין רמת גולן, קוניאק צרפתי, בירה בוטיק.
טליה, גמורה מעייפות אך מרוצה, לבשה שמלה חדשה וישבה רגע במתח, מחכה לפעמון.
יש לי פרפרים בבטן, הודתה לבעלה שניסה לסדר עניבה. זה המפגש הראשון בדירה החדשה.
הדלת צלצלה בדיוק 17:00. פותחת דקלה במעיל צמר מדהים, גילעד בחולצה יקרה, עינת עם שפתון אדום ונמרוד כבר מסוחרר מאלכוהול.
מזל טוב על הבית! צווחה דקלה ברעש, עוטפת את טליה בענן בושם. איפה הארמון?
הם נכנסו, זורקים מעילים על אייל, וטליה בחנה בעדינות את הידיים. ריקות. בלי שקית, לא יין, שום דבר אפילו לא שוקולד.
איפה… התחילה, אבל שמרה על שקט. אולי במכונית?
טלי!! רזית! עינת חיבקה והמשיכה: השקעת בשיפוץ? טוב, בסיסי, אבל חמוד. לא עדיף טפטים מיוחדים?
אנחנו אוהבים מינימליזם, ענה אייל. בואו לשולחן.
כולם נכנסו, עיני גילעד נצצו מול הסעודה.
ואוו! כל הכבוד, טלי. מה זה, לא אכלנו מהבוקר שמרנו מקום לאוכל שלך.
התיישבו. טליה מהרה להביא סיגרים חמים. בראש נשארה תקווה אולי נותנים כסף במעטפה? בגלל זה באו בידיים ריקות?
כשחזרה לסלון, כבר דקרו במזלג את כל הסלטים.
חומוס מהזה, התפעל נמרוד. אייל, תמזוג!
אייל מזג יין ונענעו כוסות.
לחנוכת הבית! הרים גילעד. שלא תהיו עם נזילות מהשכנים.
שתו, ופנו ישר לדג.
טלי, למה היין לא קר? העיר גילעד.
היה במקרר, ענתה.
בסדר. יש קוניאק?
כן. תאכלו קודם.
אוכל ושתייה הולכים ביחד! צחק נמרוד.
הסעודה הייתה בסערה הכל נטרף, תוך כדי ביקורות:
הסלט הזה יבש, העיר דקלה. חסר רוטב.
עשיתי טחינה ביתית. טליה התגוננה.
שטויות, עינת נדה בראשה. קונים רוטב ומפזרים. החומוס גם דק עדיף תנובה, יותר קרמי.
טליה ואייל החליפו מבטים מתוחים.
אייל ניסה: ספרו, מה קורה אצלכם? עינת, טסת ליוון?
דקלה התלהבה: מלון חמישה כוכבים, אחה”צ בבריכה. קניתי תיק במתנה, שלושה עשר אלף ש”ח, שווה כל שקל. גילעד התבאס, אמרתי גם לי מגיע!
נשים… אמר גילעד. אני בדרך לקנות רכב חדש, חסכתי הרבה. לא מתפתה לשיפוצים.
מה רע בשיפוץ? שאלה טליה.
עדיף שמלות וטיסות, עינת נידבה הסבר. אחרי עשר שנים הכל תקין עדיף לבלות.
היינו אתמול במסעדה, עבר נמרוד נושא, מנגב שפתיים ומפיל מפית על השולחן. השארנו 1,500 ש”ח, אבל היה מדהים! לא כמו לאכול בבית. טלי, יוצא בקרוב העיקרית?
טליה קמה ובפנים סערה. אותם אנשים קונים מותגים בטירוף, אוכלים במסעדות, באו לבית שלה בידיים ריקות אפילו זר קטן לא טרחו להביא.
היא יצאה למטבח. דקלה קפצה אחריה, “לעזור”.
טלי, השקעת, אבל רואים שהתעייפת. היין לא משהו, הייתי משקיעה עוד קצת.
זה יין צרפתי, 200 ש”ח לבקבוק.
עבדו עלייך, צחקה. תגידי, יש מצב לשאריות? מחר נהיה בהאנגאובר ואין לי כוח לבשל.
טליה קפאה שנייה.
את רוצה שאארוז לך אוכל?
מה הבעיה? תמיד לוקחים.
וקינוח? עוגה יש?
זה היה בתפריט שלכם, הזכירה טליה.
באמת? לא זוכרת שאמרתי, בדיאטה. חשבתי שתכיני עוגת גבינה שלך. תראי, לא הבאנו כי אצלכם תמיד יש הכל. אתם כבר עשירים עם דירה.
טליה הניחה בצליל מתכתי את הצלחת על השיש.
אז, לדעתי, תכננתם שאנחנו הכל גם עשירים וגם מארחים.
בטח, ענתה דקלה בתמימות. אתם כבר על הסוס, אנחנו עוד חוסכים לטיול הבא. נו, תביאי עיקרית החבר’ה כבר רעבים.
בראשה צפו זיכרונות: איך הלוואות שדקלה ביקשה הוחזרו בחלקים, עם פרצופים חמוצים ולא תודה; איך גילעד ביקש עזרה ממנה ואייל במעבר דירה, לא כיסה אפילו בנזין; איך אצלם תמיד אפס השקעה, והחגיגה תמיד על חשבונה.
טליה ניגשה לתנור, הריחה תבשיל שעשתה במו ידיה מהבוקר, והביטה בטורט שעל המקרר שהזמינה ב-500 ש”ח.
היא סגרה את הגז, הלכה למקרר, הדביקה חזק את הדלת.
לא יהיה בשר, הודיעה בקול.
נאמר שוב: מה? נשרף?
לא נשרף. פשוט לא יהיה.
נכנסה לסלון. החבר׳ה היו במריבה פוליטית. אייל הביט בה בראשה רכון.
חברים יקרים, קולה רעד. האירוח נגמר.
השתררה דממה. גילעד פער עיניים.
השתגעת? עוד לא אכלנו עיקריות!
הבטחתי אך שיניתי דעתי.
מה זה צריך להיות? השארת אותנו רעבים. תביאי בשר!
הבשר נשאר בתנור שם הוא יישאר. עכשיו תקומו, תקחו את המעילים ותמשיכו הביתה.
נפלת על הראש? נמרוד השתנק. אייל, תשלוט בפרימדונה שלך!
אייל קם בנחת, הביט באשתו ואז בחברים. הוא הבין היא רועדת מרוב עלבון, עיניה דומעות.
טליה לא שיכורה פשוט נמאס לה.
רק התבדחנו, התחילה דקלה. מה אכפת לך? הבאנו או לא, העיקר המפגש.
מפגש על חשבוננו? טליה זקפה גבה. אני השקעתי כסף, זמן ועצבים. אתם לא טרחתם אפילו להביא מגש חלווה.
יופי, עכשיו אפילו לחם לא תתני? גילעד קם כועס. אמרת שלחם זה החיים. שיהיה לך!
תאספו את הדברים ולכו, סיכם אייל ופתח דלת לרווחה. אל תשכחו לקחת את הקופסאות הריקות.
הם יצאו ברעש ובטריקות דלת. דקלה קיללה, עינת כתבה בוואטסאפ שהיא לא באה יותר, גילעד ונמרוד מלמלו.
כשהדלת האחרונה נטרקה, הכול השתתק.
אייל ניגש לטליה, הניח יד על הכתף.
איך את?
אני רועדת, הודתה. אולי באמת הייתי קמצנית? אולי צריך להאכיל ולשתוק?
לא, טלי. פשוט חזרת להעריך את עצמך. אני מתגאה בך. בעצמי הייתי מעיף אותם מזמן, הם עברו גבול.
טליה חייכה, בפעם ראשונה באותו ערב.
ומה עם הבשר? אייל חייך, אני עוד שנייה בולע את הלשון מרוב ריח.
יש, איילי. וגם עוגה.
שניהם ישבו בין ערימות הכלים, הזיזו צלחות, הוציאו את הבשר והעוגה, מילאו לעצמם יין.
לחיים, אמר אייל, שרק אנשים עם לב מלא ייכנסו לבית הזה, לא עם כפית ריקה.
נהנינו מהאוכל ומהשקט, וזו הייתה הסעודה הכי טעימה בזוגיות שלנו.
כעבור שעה, טליה קיבלה בציניות הודעה מדקלה: “את לא חברה, בזכותך אנחנו גוועים במקדונלד’ס!”.
טליה חייכה, מחקה וחסמה.
ארבעה אנשי קשר פחות, הרבה יותר אוויר בבית, ומקרר מלא אוכל טעים לנו לשבוע שלם.
מה שלמדתי מכל זה חברות והכנסת אורחים הם רחוב דו-סטרי. לפעמים מחויבים לסגור את המקרר ולפתוח גבולות כדי לשמור על כבוד עצמי.
