תזכרי, אנה, אני מתחתנת, אומרת רוֹה עם חיוך מתוח, החתונה היא ביום שישי הבא. תבואי? אשמח לראות אותך.
אתה מתבדח? את? עם מי? פתאום ככה? בתוך תמר יושב קפאון, כאילו החברה שלה בִּזְזָה אותה.
היא לא ציפתה שהשמועה הזאת תכאיב לה כל כך. תמיד חיכתה ברשום למראה של רוֹה, חשבה שאין אף אחת שתיקח אותה לאישה.
למה פתאום? אנחנו מכירים את איתמר כבר חצי שנה, משיבה רוֹה.
ואת השתקת? מי הוא? לא ראיתי אותו אף פעם. היכן הוא?
היכן? צוחקת רוֹה. אנחנו עובדים יחד באותו קבלן, רוב הזמן במשרד ובין השעות מדברים. לא ציפיתי, והוא הציע ואני קיבלתי!
הוא גם קבלן? מזדיינת בתמר.
איתמר יודע הכל. הוא מנהל את החברה לבנייה שבה אני עובדת.
לתמר נופף הלב. היא לא יודעת מה לומר, מביטה ברוֹה מנסה להבין אם היא צוחקת עליה. רוֹה נראית רגועה, ואין ספק שהיא לא מתכננת לבדיחה.
הן למדו באותה בית ספר, חברות משישית. תמר תמיד הייתה מצטיינת. הלימודים היו לה קלים, היא נראתה יפה יותר, ארוכה יותר, לבושה בטוב, והבנים היו מרוכזים סביב.
לרוה לא היה מי שמסתכל, היא חשתה שהחיים והטבע פוגעים בבדלה. אין לה פנים מיוחדות ולא דמות, נלמדת במקצוע נגרות-קירות.
אין מקצוע מעניין יותר? שואלת תמר. אולי אפשר לשנות, לעבור למקצוע אחר?
למה? אמא שלי עובדת קבלן כל חייה. לכן בחרתי את זה.
תעבדי כל חייך במלוכלך? לא רוצה מקצוע מודרני עם כסף? משרד נקי, אנשים תרבותיים? אני רוצה ללמוד עיצוב.
בעיצוב אני לא מבינה, ובקירות וסימונים אני כבר עזרתי לאמא הרבה פעמים. זה מה שאני אוהבת. אני יודעת הרבה, ויש לי חכמה משלי. וגם, עם הציונים שלי, אינני יכולה להיכנס לאוניברסיטה.
גם תמר לא נכנסה לאוניברסיטה, אך היא לא נכנעה. סיימה תחילה קולג’, ואז, במבוסס על ניקוד, קיבלה מקום בעיצוב.
למרות שהלימודים פוצו, הן רואות אחת את השנייה ותומכות בחברותן. תמר חברותית מאוד, מזמינה את רוֹה למפגשים, ובזכות זאת רוֹה נראית מושכת יותר בקרב הגברים.
תמר בטוחה שהיא תמצא לעצמה בחור יפה, מבוסס ומבטיח. ואז מגיעה ההודעה… איך זה קרה? איפה הצדק? רוֹה מתכננת לנקום!
אז תבואי לחתונה? שואלת שוב רוֹה.
בטח, אל תפספסי! משיבה תמר בהחלטיות. אפגש עם החתן?
איך לא? עונה רוֹה.
***
תמר מקווה שאיתמר יהיה זקן משוטט, שערו רזה, שמח בטעם של כסף, שיתחתן עם רוֹה רק כדי לחסוך בעלויות של עבודות גמר בקוטג’ים חדשים. כל הכסף יישאר במשפחה, זה חכם.
אבל, בניגוד לתקוות, איתמר, אם כי לא חטוב במיוחד, נראה חמוד וקריאקטיבי, בעל זקן קטן. הוא מביט באהבה ברוֹה, לא שם לב לשום דבר סביב.
בחתונה תמר מסתובבת סביב רוֹה, מנסה למשוך תשומת לב של החתן אליה. הזוג הצעיר מתבונן רק אחד בשני, לא מבחין במאמציה. אם כך, האמא של החתן מבחינה.
מה את עושה כאן? דוחפת תמר תוֹבה פֶדֶרמן. תראי, אני רק עובדת, עובדת-חווה, אספר לך איך לפסול שיערות מיותרות.
לא מבינה למה את אומרת,
את מבינה. לא אזהר פעמיים.
יש לי חתן, לא כמו גברך, משקרת תמר, גם אנחנו מתחתנים בקרוב.
טוב, תמשיכי לשחק איתו, מחייכת תוֹבה. היא משגיחה על תמר כל הלילה, מגנה על האושר של בתה.
תמר אינה מצליחה להרדם. האגו שלה נפגע. היא לא מזמן נפרדה ממערכת יחסים קודמת, ולא הצליחה לשכנע את החבר שלה, בנו של אמא, להתחתן.
רוֹה הציתה בחור יפה, אך הוא נמשך רק אל תמר כי לא היה תמר בסביבה! אחרת, הרוֹה לא הייתה במקום החתן.
לאחר החתונה הזוג חובר בדירת איתמר בתל אביב, ותמר הופכת לאורחת קבועה בביתה. היא מציגה עצמו כאופה, מנסה לעזור, בתקווה לעורר עניין אצל בעל בית.
איתמר נ desaparece לעבודה כל היום, רוֹה סובלת מטוקסיקוזיס חמור. תמר מרגישה בטוחה יותר בדירה.
אני אבשך, מציעה, ומוציא את רוֹה מהמטבח. אם את רגישה לריחות.
אינני יכולה לראות אפילו אוכל, מאשרת רוֹה. ביקשתי מאיתמר ללכת לבית קפה עד שהטוקסיקוזיס יעבור.
קפה יקר, אבל אוכל ביתי עדיף. אל דאגה, אני אדאג.
בזמן מדויק רוֹה מניקה בתה מִשְׁקֶל מיקה. סבתא של שתיהן עדיין עובדת ויוצאת רק לסופי שבוע.
תמר עדיין לומדת באוניברסיטה, מתזמנת את השיעורים כדי לנצל את ההזדמנות ולכבוש את לב איתמר. הוא נשאר אדיש לקסמיו, וזה רק מדליק אותה יותר, גורמת לה להיות פעילה יותר.
תנוחי, אני אלך לטייל עם התינוקת, משכנעת תמר רוֹה. אחזיק את עגלה, זה בריא לאוויר צח.
רוֹה לא מתנגדת, היא חלשה אחרי הלידה. תמר מתאימה את ההליכות לזמן חזרת איתמר מהעבודה.
היי, מיקה, מי זה? קוראת רוֹה, מציינת את אביה.
איתמר מגיע, מביט בעגלה, מחייך.
לא ישנה? היי מיקה! היי תמר, ורוֹה איפה?
כנראה ישנה, הלידה הייתה קשה, רגליים קצרות, גוף חזק, אבל אנחנו נמשיך לעזור. מוכנה לאכול מרק טעים שהכנתי.
על אף כל המאמצים, היחסים עם איתמר נשארים חבריים. הוא ממשיך להסתכל באהבה על רוֹה, ותמר מקבלת רק נימוס. היא מחזקת את המאמץ, מגיעה יותר, נשארת זמן רב יותר.
יום אחד נתקלת בתוֹבה.
מה את עושה כאן? שואלת אם. רוֹה, היא מזיקה לך?
אמא, תתני לה לעזור, הלכתי לבד ללא עזרה.
את שוכרת אותו כמשרתת? חשבת על משהו חכם? בלי גבר?
למה אתה מדבר אלי כך? רק רוצה לעזור.
אני יודעת מה את רוצה. את רואה את זה בחתונה, איך את מביטה באיתמר. לך לפני שתצליח.
האם היא תדחוף תמר מהדירה?
אל תהיי טיפשה, קוראת האם לבתה, לא רואה מה עלול לקרות? גברים חולקים את הרצון. אם תעזבי, תישארי לבד.
אם הוא יעזוב, הוא לא אוהב. לא אחזיק בכוח. לדעתך טעית, ובזאת פגעת בתמר. היא עזרה לי מאוד.
טיפשה את, לא תקשיבי לאמא, אל תבכי אחר כך, פגעי בה!
רוֹה מתאבלת, אבל היא טועה. כמה ימים לאחר מכן תמר מגיעה מוקדם מהרגיל, כשכולם בעבודה, ללא אפשרות למנוע את תכנונה.
רוֹה מחזיקה בתינוקת, מרחפת בחדר גדול, מנסה שלא להרעיש.
פחדתי שלא תבואי, אל תתקרבי לאמא, היא פאניקה, מודה רוֹה באשמה.
תמר מתיישבת על הספה, משטחת רגל.
אמא שלך אמרה את האמת, היא מצמצמת עיניים. רק את לא רואה. או מתעלמת. אנו עם איתמר אוהבים זה מזה כבר זמן. הוא רק מפחד להודות. מצטער עליך, על הגבוה.
היא תומכת בך!
אל תסתכלי על עצמך! שלושה שערות בחמישה שורות, רגליים כמו של עז, זה את! יפה! חחח!
מי צריך אותך? הוא נישא לך רק מרצון.
אלוהים שלי תדעי, לוחשת רוֹה, תשתקי.
אני שקטה הרבה זמן, אבל עכשיו לא יכולה לשתוק יותר. איתמר וְאני נשתה תינוק. והוא אוהב רק אותי באמת. תני לו חופשי.
רוֹה מביטה חסרת אונים אל דלת חדר השינה. תמר גם מביטה, והן עומדות ללא לדעת לאן לברוח.
בפתאומיות עומד איתמר בפתח, בא לפגישה, רוצה לנמנם, והופך עד למראה מעצבן. הוא ניגש בשקט לתמר, מחבק אותה ומוביל אל היציאה. היא הולכת איתו, מופתעת מההופעה הפתאומית.
הוא מחכה שהיא תסיר נעליים, פותח דלת ומצביע כיוון שהיא צריכה ללכת. היא יוצאת מהדירה, מסתובבת מבולבלת.
אל תבואי שוב, אומר, אל תחזרי לכאן.
הוא סוגר את הדלת, חוזר לחדר אליו רוֹה בוכה.
אל תאמיני למילה אחת, קורא בחומרה, שום דבר בינינו לא קרה ולא יכול היה לקרות. היא לא בשבילי, לא בטעמי.
אני לא מאמינה, מתייפת רוֹה, למה היא שונאת אותי כל כך?
קנאה, זה ברור, הוא מחזיק אותה בזרועות ומוביל למיטה, מנסה לנחם.
תשעה חודשים אחרי, המשפחה השמחה מזדהרת בילד, סאשי, שנראה כמו אביו.
איפה תמר? רוֹה איננה מחפשת עוד. היא לא זקוקה לעוזרים.
