יוסי! אתה בבית? קרא לי, כשנכנס לדירה, ניגשתי אל אשתי.
אני במטבח, ענתה יעל.
היום היא חזרה מוקדם מהעבודה והחלה להכין ארוחת ערב.
יוסי הלבש, שטף ידיים וירד למטבח.
למה אתה לא מתגאה? שאלתי.
מעניין, למה לי להתגאות? היא הופתעה.
בפעם שהייתי בדרכי הביתה, פגשתי את רות מהמחלקה שלכם. היא אמרה שהועברה לכם היום בונוס רבעוני. יפה.
כן, העבירו. ומה זה משמח אותך?
מה משמח? אמרתי לך אתמול: אמא התקשרה וביקשה מזו תעזור עם המשכנתא. אמרת שאין לנו כסף. עכשיו יש. בוא נשלח לזוהי עשרת אלף שקלים, הצעתי.
בשביל מה? יעל שאלה.
אל תסתכלי, את יודעת כמה קשה לזוהי לשלם משכנתא לבד. אני אתקשר לאמא, אגיד שנשלח לה כסף, אמרתי ותפסתי את הטלפון.
חכי! תפסיק! אמרתי, אני לא אמרתי שאת מוכנה לשלם משכנתא בשביל אחותך! חצתה יעל.
למה שלא נעזור אם יש לנו כסף? שאלתי.
קודם כל, הכסף לא אצלנו, אלא אצליי. זה הבונוס שהרווחתי בעבודה קשה של שלושה חודשים!
את חושבת, יוסי, שעברתי שעתיים מהבוקר עד הערב רק כדי לשמח את אחותך? ואין לי מטרה אחרת?
יוסי, אבל לה יש ילדים!
לי גם יש ילד. תמר הבת שלנו. אם אתה זוכר, היא לומדת בשנה השנייה באוניברסיטה וגרה בעיר אחרת בקיום.
ואני שולח לה כל חודש כסף למחייה. ואתה, על פני שני השנים, נתת לה אפילו שקל אחד?
אני יודע שאת שולחת לה.
אולי היא הייתה שמחה לקבל אפילו אלף שקל מהאבא לכפכפים? שאלה יעל. והאחות שלך, לפני שהיא נגעה במשכנתא, בדקה אם תוכל לשלם אותה.
אבל הבנק אישר לה, תזכרתי.
נכון. בבנק עובדים אנשים חכמים שיודעים לחשב. הם חישבו שלזוהי יגיעו הטבעות. אם היא לא מצילה, כנראה שהיא מוציאה לא נכון.
לדוגמה, הולכת הרבה למלונות וקפיטריות במקום לשלם חובות. אז אני לא מתכוון לממן את הפינוקים שלה!
בערב שמעתי איך יעל בטלפון מודיעה לאמא שהיא הרוויחה לה שמונה אלף שקלים.
מעניין: לזוהי אין לך כסף, אבל למאמא בבקשה, השתגעתי.
כן, יוסי. לאמא שלי שבור פרוטזה וצריך ללכת לרופא שיניים. הפנסיה שלה לא גדולה. יותר מזה, היא האמא שלי, וזוהי רק מכרים, הסביר יעל.
בדרך כלל זוהי היא אחותי! הזכיר יוסי.
נכון, שלך, לא שלי. מה הטענות אליי?
טוב, אם כך, אחרי מחר אני מקבל שכר ואשלח את הכסף לזוהי בעצמי, אמר יוסי.
בבקשה, רק קודם תעביר, כמו תמיד, עשרת אלף לשירותי הבית, חייכה יעל.
יאסן, רציתי לשאול: עשרת אלף זה הרבה? אפשר פחות?
אפשר פחות, רק אז נאכל פסטה עם קצף במקום קוטלטים ביתיים. אפשר אפילו לא לשלם חשבונות חשמל ולא לקנות סבון כביסה, חייכה יעל.
אפשר לנהל את המשק יותר חסכוני, כדי שיהיה כסף גם לבשר וגם לשאר?
אם תרצה לנסות, אם הצלחת, אני אלמד ממך, ענתה יעל.
כך הסתיימה השיחה. אבל יוסי חשב שיעלה על יעל ויעביר כמעט את כל השכר לאחותו.
הוא טעה. למחרת, כשחזר מהעבודה, לא מצא במטבח שום רמז לארוחה.
יאסן, מה יש לנו לארוחת הערב? שאלתי.
תסתכל במקרר, ענתה יעל.
הסתכלתי במקרר: היה ריק. רק על דלתו עמדה בקבוק קצף לבד, ובמגש הירקות עמדו שני תפוחים קמוצים.
יאסן, כאן אין שום דבר.
באמת? מה היה צריך להיות כאן? אתה שם משהו? שאלה יעל. ואתה לא יודע שלפני שאתה מוציא משהו מהמקרר, צריך קודם לשים משהו בפנים?
חחח, מספיק, אני רעב, אמר יוסי.
אני מנחש. אבל אמרתי לך: לאן שהולך כסף, שם תלך גם ארוחה. וגם ארוחת בוקר, אמרה יעל והתיישבה בכיסא עם סריגה.
היה לי ללכת לבקר את אמא.
למחרת, חמותי נטע ויינר באה בעצמה לחנך את החותנת.
לאחר ששמעה את השפעת חמותי, יעל אמרה:
את מבזבזת את הזמן שלך, נטע ויינר. לא שמעתי דבר חדש. אני יודעת שאני בת זוג לא מושלמת. אולי יוסי יעבור לגור אצלך? למה אני כזאת לו?
אל תדברי שטויות! נישאת, אז חיי עם בעלך! השיבה החמות.
ברור, זה רק קלי! הבית שלי טוב, השכר מצוין, והבונוס! הבעיה היחידה: אני לא רוצה לחלוק איתך ועם זוהי!
אז אתם רוצים לרוקן את הכיס של הבן? תזכרו שהוא לא אוכל נקניקים, ולא יחזיר לך קוביית עוף.
אז ארוחת הערב סטייקים עם צ’יפס וסלט. אפשר גם כרוב ממולא, רק תכניסו יותר בשר. ותצטרכו לכבס גם את הבגדים שלו בעצמכם.
יעל, את משוגעת? איך חיו לפני כן? חייכה החמות בפליאה.
חיינו, לפעמים אפילו טוב, ענתה החותנת. עד שהכנסתם את עצמכם לחיינו. זוהי וגבריאל נפרדו, ועכשיו אתם מתערבים?
מה את אומרת? מי הפריד? קראה נטע.
אתם, כמובן! הבנות של הנכדים מתלוננות: “גבריאל כזה, גבריאל ההוא! הוא לא מכבד, מרוויח מעט, חינוך שלו לא טוב, הדירה קטנה ועוד”. חייכה יעל.
זה גרם לו לברוח! וזוהי נותרה עם שני ילדים ומשכנתא בלתי ניתנת לשילול. נחתם?
כנראה שלא! התחשק לכם לעשות לנו בעיה, ואני לא גבריאל, לא ארחיב יותר אמרה יעל. תחזירו לי את יוסי, אתה המטפל הכי טוב אתה, אם יש מי שיעשה זאת טוב יותר מאמא? באמת, יוסי?
מה, יאסן! אף פעם לא חשבתי על זה! אני לא רוצה להתגרש! רק אמא הציעה לזוהי עזרה, ניסה להצדיק את עצמו.
עזרה? אז עד המשכורת הבאה תחייה אצל אמא או אצל זוהי זה מה שהם יסכמו. אני אחכה.
יוסי הבין שיעלה לא מתלוצצת. כל החודש עד המשכורת הבאה הוא גר אצל האמא.
ב־5 לחודש חזר הביתה.
יאסן, שלחתי לך משכורת ושלחתי לתמר שלושה אלפים, הודיע לי מהדלת.
ריח מתוק של חזיר מטוגן ברוטב חמצמץ הגיע מהמטבח.
תשטוף ידיים ותשב לאכול, חייכה יעל. או תלך לאמא?
יוסי פקח עיניים בחשש, נענע בראשו בנפיחה. הלשון נתקעה במפח קולות.
יעלה הבינה שאין טעם להסביר עוד. היא הוסיפה משאלות חדשות, שיעודכנו למועד הבא.
מה דעתך על השטויות של יעל? שלח תגובה והעלה לייק!
