נעמה, אל תמהרי, תחשבי שוב חייכה לי דודה לאה. מה אם לא תצליחי? תראי איך הם ילדים היום. את עדיין צעירה רק לפני כמה שבועות מלאו לך תשעה עשר. וקיריל שלוש עשרה. זה העונה המשמעותית לבנים. אם יחל להתנהג משוגע, מה תעשי?
דודה לאה, אני לא יכולה לשאת שהאח שלי יתחיל לחיות במקריים. אני יודעת שזה לא יהיה קל, אבל לא אוכל לישון בנחת אם הוא שם. האם הוא בריא? האם הוא אוכל? ומה אם יטרידו אותו? השיבתי.
לא מזמן איבדנו את אימנו. במרפסת של הבית הגיעו כמה קרובים: שני אחיותיה אלישבע ואורית, בן דוד עם אשתו, ונכדה של אורית בת שש עשרה, מאיה. הגיעו גם שתי נשים שעבדו עם אמא במלאכה מריה וחברה שלה, דודה יעל.
אחרי הטהור של קבורה נשארו רק המשפחה המורחבת, שמחפשת איך להמשיך לחיות. נעמה, שהייתה בת תשעה עשר, סיימה זה עתה שנתיים באוניברסיטה, קיבלה מלגה וצריכה לעבוד במקביל לא יהיה פשוט, אבל היא תוכל להסתדר.
הבעיה הייתה עם קיריל בן שלוש עשר. אף אחד מהקרובים לא יכל לקחת אותו לביתו.
אנחנו גרים בחלוקה קטנה: בדירת שני חדרים בשרשקוב, אני עם בעלי, שני ילדים ואימי החמות. איך נוכל לקלוט עוד אדם? הסבירה לי דודה לאה.
אנחנו עוברים למקום אחר, ובארי שוב נפל לתהום הוא פוטר מהעבודה לפני שבוע. זה לפחות לחודש. אנחנו עם בתנו מוחזקים בחדר המפתח, ולא נוכל להכניס ילד נוסף לתוך המצב הזה. התלוננה אורית.
בן הדוד השיב בקצרה:
שלנו שלושה.
כך אם אחותה הגדולה לא תסדר אפוטרופסות, קיריל יועבר מיד למקריים. בקונסול זה של המשפחה, קיריל לא היה נוכח הוא ישב בחצר על מגרש הילדים. לידו, על ספסל, ישב חברו מקסימ. שני הבנים נחשו.
כבר דיברתם הרבה? שאל מקסימ.
כבר שעתיים. נעמה רוצה להיות האפוטרופוסית שלי, והדודות מנסות למנוע זאת. הן אומרות שאני בעייתי, והיא לא תסוגל להתמודד. ענה קיריל.
ומה אתה חושב?
אין לי תשובה. אני לא רוצה למקריים. אני רוצה להישאר בבית, ללכת לבית הספר ולשחק בכדורגל.
הדודות, בניסיון לשכנע את נעמה לוותר, השתמשו בטיעונים האחרונים:
נעמה, את עדיין צעירה, צריך לחשוב על העתיד ליצור משפחה, להביא ילדים לעולם. קיריל יהיה על כתפייך כמו משקולת איזה גבר ירצה בחורה עם כזה משקל? אמרה אורית. אל תתני לו, רישמי אותו במקריים. תבקרי אותו, תביאי אותו לחופשות. אנחנו חושבות עלייך. קיריל יפגום בחיים שלך.
כאשר ראו שנעמה נחרצת, המלצתה הדודה:
תמוכי את הבית הקטן, קני קו קטן יותר לקיריל, וההפרש תחלקי על לימודייך.
בשעות הערב כולם התפזרו. נעמה קראה לאחיה:
בוא, אפילו תאכל משהו, חשת את היום רק מקפץ.
קיריל אכל ונעמדה מולה, כמו שעשתה אמא לפני.
אז, קירי, נצליח? שאלה היא.
קיריל הנהן בשקט, מבלי להוציא מבט מהצלחת.
למחרת נעמה חיפשה עבודה. אחרי שני סמסטרים בפקולטה לכלכלה, שלחה קורות חיים למשרות ניהול, עוזרת ראיית חשבון, אך ללא מענה. הורידה את רמת הדרישות, הגישה למשרות מוכרת חנות. נגעה לשני ראיונות; באחד קיבלה הצעה, אך כשגילו שהיא מתכננת ללמוד במקביל, סירבו:
צריך לשחרר אותך לשתי בחינות בשנה, מי יעבוד בזמן הזה?
נעמה התאכזבה. האפשרות היחידה הייתה קופה בסופרמרקט שליד הבית. שכנה שם עבדה, הבטיחה שהן ייקחו אותה אין עוד מי שיזדקק לעבודה.
בדרך חזרה הביתה פגשה את מורתה לשעבר במתמטיקה, אולגה סרגייבנה, שהיום היא מורה כיתה של קיריל.
אולגה ידעה על המצב המשפחתי והציתה לעזור:
המזכירה שלנו יוצאת לחופשת לידה. העמדה זמנית, אבל שלוש שנים היא תהיה עם הילד, וזה בדיוק הזמן שתסיימי את הלימודים. השכר קטן, אבל קרוב לבית וקיריל תמיד יהיה בקלות להסתכל.
נעמה קיבלה את המשרה, העבירה ללימודים במתכונת חלקית. השכר היה מצומצם, אך קצבה של קיריל והקצאת אפוטרופוס אפשרו לחיות בכבוד, לא בעוני.
קיריל היה נער רגיל היו ויכוחים, חוסר הבנה. לפעמים הוא התגעגע, כי נעמה נרתמה עליו יתר על המידה, והיא פחדה שלא תצליח לגדל אותו והיה סיכון שיקלע לחבורה רעה.
עם זאת, החיים התנהלו. לכל אחד היה תפקיד: נעמה בישלה, כבסה, קיריל ניקוי, הוצאת אשפה, רחצה, הלך לחנות הכל היה מסודר.
אך הדודה הייתה צודקת במשהו: וודימ, החבר של נעמה, שהיה איתה כמעט שנה, לא שמח שהיא לקחה אחריות על אחיה הקטן.
אני לא מבין למה את לוקחת על עצמך את העומס הזה? הייתי רוצה לחיות בחופש, ללמוד כמו כולם. טען וודימ. בפעם הקודמת כל החברים הלכו לחופשה בקיבוץ, ואת סירבתה, כי לא יכולת לעזוב את קיריל. הלכתי לבד, מרגיש כמו פח. אחרי שחתום הזמין אותי לחגיגה בבתיו, גם אז סירבת. זה לא מקובל.
בסופו של דבר, וודימ עזב. תחילה נעמה התאכזבה, ואז חשבה: «למה אני צריכה מישהו כל כך אנוכי?».
בידוד, לא נשארה לבדה אחיה קיריל סייע לה למצוא אושר.
קיריל המשיך לשחק כדורגל בבית הספר הספורטיבי. בגיל ארבע עשר המאמן הכניס אותו לקבוצה הראשית, והוא שיחק גם במשחקים מחוץ לבית הספר. באותו יום הקבוצה נגדה עיר סמוכה, ונעמה באה לעודד אותו. הכל הלך חלק, קיריל אפילו כבש אחת משלוש השערים. ברגעי סיום המשחק פגע ברגלו.
הצוות הרפואי של האצטדיון הושיט לו עזרה ראשונה, והמאמן עוזרו, איתמר, הציע להוציא אותם הביתה.
לא ידעתי שלקיריל יש אחות צעירה, אמר איתמר.
זה לא אמא, זאת אחותו, תקן קיריל.
למחרת, איתמר חייג לנעמה לדעת איך אחיה מרגיש, וקרוב לזאת חזר לשיחת קפה, ואז לשיחה על פגישה.
עובר שנה, חוגגים שני אירועים נישואי נעמה ויתמר והקבלה של קיריל למכללה ספורטיבית של רזרבה אולימפית.
כך חייהם הרגילים של משפחה אחת בתל אביב, עם שמחות ועצבות, משברים והצלחות.
