הוא היה בטוח שהם חסרי כל, עד שגילה מיהי באמת!
לעולם אל תשפוט אדם על פי הופעתו. הסיפור הזה מוכיח זאת בצורה עוצמתית.
פנים חנות יוקרתית לשעונים בתל אביב. מנהל החנות, בחליפה מוקפדת, עומד בידיים שלובות, מביט בזלזול גלוי בזוג צעיר. הם לבושים בסווטשירטים רחבים ונעליים פשוטות.
המנהל מחווה בתוקפנות בידו לעבר הדלת:
**”זה לא אתר תיירות. תסתלקו מפה לפני שאקרא לאבטחה להוציא אתכם.”**
הבחור כמעט מתפוצץ מהעלבון, אך הנערה מניחה בעדינות את ידה על כתפו ומרגיעה אותו. היא מביטה למנהל ישירות בעיניים, ללא פחד.
המנהל מגחך בבוז:
**”לא אכפת לי מה אתם חושבים. אין מקום לאנשים כמוכם בחנות הזאת.”**
הוא שולח את ידו בלחץ לכיוון כפתור אדום מתחת לדלפק. הנערה נושמת עמוק, מוציאה מהכיס כרטיס יהלום שקוף יוצא דופן ומצמידה אותו לחלון התצוגה. בכל החנות נשמע פתאום פעמון מתכתי צלול ומהדהד.
המנהל קופא במקום. באותו רגע רוטט הטלפון הפרטי שעל הדלפק. על המסך מופיע: **”מנכ”ל מספר אישי”**. פניו של המנהל מחווירות כליל כשהוא מעביר את מבטו מהמסך לנערה שמולו.
הנערה מתקרבת, ומעלה חיוך קריר על שפתיה:
**”קדימה, תענה. תסביר לו למה סירבת לשרת את הבעלים החדשה של הרשת הזאת.”**
ידיו של המנהל רועדות בזמן שהוא אוחז בטלפון. עיניו נפערות מרוב פחד.
בקול חנוק הוא אומר:
“הלו?.. כן, אדון המנכ”ל לא ידעתי…״. מהצד השני בוקע קול חד וקר: ״אתה מפוטר. עזוב את המפתחות על הדלפק. אל תחזור.”
הנערה מסתובבת אל הבחור שלה, שלא מצליח להסתיר את ההלם:
**”סליחה, איתמר, רציתי לספר לך אחרי ארוחת הערב… אבל כנראה שההפתעה הקדימה. תרצה לבחור שעון מתנה?”**
היא חולפת בשקט על פני המנהל הקפוא, מבלי להביט בו אפילו. הוא מסיר לאט את התג המוזהב שלו, ומבין שדרכו בעולם היוקרה נגמרה לנצח.
**מוסר השכל:** כבוד לא נקבע בתג המחיר שעל הבגדים שלך. ולפעמים, הצדק מגיע בדיוק כשהכי לא מצפים לו.
