כדי שחיי המשפחה יהיו נוחים וזורמים, בני הזוג צריכים אמון הדדי. כשאתה חוזר הביתה וכל מה שמקבל אותך זה בחשדנות ואווירה של “משהו פה מסריח”, תתחיל להרגיש שהשלום וההרמוניה עברו דירה. לאט לאט, ככה החיים הופכים למסיבת בעיות אחת גדולה, והיחסים נמסים כמו גלידה באוגוסט בתל אביב.
האמת, להרבה אנשים יש עניינים עם אמון. זה לא שפתאום התעוררנו בוקר אחד והחלטנו לא לבטוח באחרים זה תמיד סיפור מהעבר. נגיד, אם פגעו במישהי בעבר, היא תתחיל להסתכל בחומרה על כל גבר ברחוב. ואם כבר גברים, אז על זה שפגע בה שתיים דקות חשדנות על ההתחלה. אבל לא חייבים להכריז שזה גזרת גורל. זה משהו שאפשר ורצוי לעבוד עליו.
הרי כל הרעיון הוא לא להתגרש בשביל העקרון, אלא לחיות בשלום עם עצמך! חיים על קצה העצבים, שכל היום השריר במצח מקובע זה לא עושה טוב לאף אחד. החשדות רק מרעילים את האוויר, ובלחץ הזה לא עושים קניות בכיף בסופר. מצד שני, לא כל מי שמדבר אליך יפה בתור בסופר הוא מלאך גבריאל, אבל בכל זאת כדאי לתרגל תקשורת פשוטה ונינוחה. כי אף אחד לא יוצא מורווח כשמתים מדאגה בכל דקה.
אז ככה: חבר שלי מהעבודה, נדב זיו (שם בדוי, אבל לגמרי ישראלי), התחיל לשים לב שאשתו שירה נוסעת הפוך לו בלוח זמנים. לא שם לב בהתחלה, אבל פתאום היא יוצאת פעמיים בשבוע לעיר. נדב התחיל לחרוש במחשבות. ואז גילוי מפתיע במיוחד: לפני כמה שבועות, הוא חיפש נעליים בארון, ומצא בתוך קופסת מגפיים של שירה שטרות של שקלים!
הוא הופתע, כי שירה אף פעם לא דיברה על כספים סודיים. חלפו כמה ימים, הכסף מהקופסה נעלם, ושירה שוב יצאה מהדלת עם תירוש העיניים המסתוריות שלה. נדב התייאש מהקונספירציות והחליט לעקוב אחריה.
ומה הוא מגלה? היא בכלל נכנסה לבית ממול! הוא טיפס בחשאי אחריה, ושמע דלת נטרקת בקומה השנייה. נדב, בחסות המרגלים, טיפס במהירות והתחיל לדפוק חזק על הדלת. למרבה הפתעתו מי שפתחה היתה לא גבר שרירי אלא קשישה עם סינר פרחוני.
אחרי רגע של הלם, התברר: שירה הכירה את הגברת ברחוב בדרך לסופר, אחרי שעזרה לה לסחוב את הקניות לגג. הכימיה עפה, ושירה התחילה לסייע לה באופן קבוע פעמיים בשבוע היא הייתה מגיעה לדירה של הגברת, עושה קניות, דואגת, מביאה מה שצריך וגם הופכת לשותפה לסיפורים.
אז נכון, אמון זה עניין לא קל, והחיים מלאים בבלתי צפוי. אבל לפעמים, במקום לבשל חשדות, אולי עדיף פשוט לשאול מה באמת קורה כי לעיתים הסיפור הרבה יותר פשוט, ובעיקר הרבה יותר ישראלי, ממה שנדמה.
