ההתנהגות של הנכדה הפכה לאבן נגף אצל המשפחה כולם כבר מתחילים לתהות אם לא הפכה את עצמה לנסיכה של ממש. ההורים שלה פינקו אותה עד כדי כך, שהיא משוכנעת שכל הסובבים אותה הם למעשה עוזריה המלכותיים. והמצב אף מחמיר מיכל עוד רגע עולה לכיתה א’, ועדיין סבורה שאפשר להתמודד עם המתמטיקה רק עם אצבעות הידיים.
הבעיה החלה כבר ברגע שהגיחה לאוויר העולם. כל בני המשפחה הרגישו מחויבים להתגייס אפילו סבתא רוחמה עברה לדירת הארבעה חדרים והצליחה לדחוס את עצמה בין צעצועי העץ והשמיכות, כדי לסייע עם התינוקת. אלא שבמקום להעניק חינוך עם גבולות ברורים, כל מבוגרי הבית פשוט ביצעו את כל גחמותיה של מיכל הקטנה. ככה היא למדה שבכי קטן, שאגה קטנה והכל אצלה. פלא שהיא התחילה לנהל את הבית כמו לשכת ראש ממשלה בגיל חצי שנה?
בתוך הבית התקבע כאוס, והיו ימים שגם החתול צחי לא ידע למי לפנות לקבל חטיף. האב, יואב, בסוף נשבר, עזב (אחרי ריב מתוקשר היטב בכל הבניין), אבל גם אחרי הגירושים המשיך להרעיף על הבת מתנות: שמלות מנצנצות, ערכות איפור, ונעלי זהב כמו של סינדרלה. כשגננות או מורות ניסו לרמוז שהנסיכה צריכה לעמוד עם הרגליים על הקרקע הממלכה רעדה, וגובו של הקרטון בקופסאות הפופקורן החדשות הפך גבוה מבכות.
החינוך של מיכל סובב כולו סביב מה שאפשר לכנות ״אגדה מעבר לפינה״ שום לימוד, שום רכישת מיומנויות בסיסיות, רק שירים של חווה אלברשטיין ודמיונות על ארמונות בהרצליה פיתוח. אף שהיא מתקרבת לכיתה א’, ספירת האצבעות היא הטכנולוגיה הכי מתקדמת שהיא מכירה. ההורים דוגלים בחינוך “קחי את הזמן, תבחרי הכל לבד”, בזמן שמורת הגן מרימה גבה בחשש: אולי כדאי לדעת לומר “תודה” לפני שמבקשים את הכתר?
המשפחה, שכבר לא עומדים בקצב הדרישות והסצנות, החליטו לצמצם את האינטראקציה לשמור קצת על השפיות. מבחינתם, הגיע הזמן שההורים יקבלו אחריות, ילמדו את מיכל שמדי פעם גם הנסיכה צריכה להודות ולעזור, לא רק לתת פקודות. לפחות עד שתצטרך להכין סנדוויץ’ לבד ולשלם על הפיתה במזומן כן, אפילו ב-15 שקל.
