אורית! את בבית? קרא לחייו של אבי, כשפתח את הדלת ונכנס לדירה.
אני במטבח, ענתה אורית.
היום היא חזרה הביתה מוקדם מהרגיל והחליטה להכין ארוחת ערב.
אבי שחרר את המעיל, ניקה את הידיים ופסע אל המטבח.
למה אתה לא מתפאר? שאל בחיוך.
מעניין, עם מה עליי להתפאר? נאנחה אורית במגחטה.
בדרך הביתה פגשתי את ריטה מהמחלקה שלנו. היא הודיעה לי שהעברת לכם היום בונוס רבעוני. חמוד.
אכן, הועבר. ובאמת? מה אתה מתכנן לעשות עם זה?
מה זה אומר? את זוכרת שמחר אמא קראה וביקשה מזואי לעזור בתשלום המשכנתא? אמרת שאין לנו כסף. ועכשיו יש לנו! בוא נשלח לזואי עשרת אלפים, הציע אבי.
בשביל מה? סקרנה אורית.
אל תתעלמי, את יודעת כמה קשה לזואי לשלם משכנתא לבד. אני אזין למחשב ואודיע לאמא שנשלח את הכסף, אמר אבי ולפתע תפס את הפלאפון.
חכי רגע! למה את מתכוונת? לא אמרתי שבעודתי אפתח לשלם משכנתא של האחות שלך! קראה אורית.
למה שלא? אם יש לנו כסף, למה לא לעזור? שאל.
האמת שהכסף אינו שלנו, אלא שלי. זה הבונוס שצברתי בעבודה במשך שלושה חודשים קשים!
חשבת שארבעה שעות של קיצוץ ושטיפת כלים יגרמו לי לעשות ניחום לאחותך? אין לי מטרה אחרת!
אורית, יש לה ילדים!
לא רק שיש לי ילדים. וריא הבת שלנו, אם את זוכרת, היא סטודנטית בשנה השנייה של תואר באוניברסיטת תל אביב ועונה במושב בקמפוס.
ואני מעביר לה מדי חודש כסף למחייה. ובכל זאת, במרוצת השנתיים האחרונות לא נתת לה אפילו שקל אחד?
אני יודע שאת שולחת לה כסף.
אולי היא שמחה לקבל גם אלף לשקיות הלבשה? שאלה אורית. והאחות שלך לפני שהיא נכנסה למשכנתא, בדקה אם היא תוכל לשלם.
הבנק כבר אישר לה, תיקן אבי.
נכון. בבנק עובדים אנשים חכמים שיודעים לחשב. הם חישבו שהזואי תספיק. אם היא לא מצליחה, כנראה שהיא מבזבזת את הכסף בצורה לא נכונה.
לדוגמה, היא הולכת יותר מדי לקפיטריות ולבתי קפה במקום לפרוע את המשכנתא. ולכן אני לא מתכוון לממן את הפינוק שלה!
בלילה, שמע אבי את אורית מדברת בטלפון עם אמא, מודיעה שהעבירה לה שמונה אלפים.
מעניין, אין לך כסף לזואי, אבל יש לך בשביל האמא קילק את אבי בטון.
כן, אבי. האמא שלי השתבבה במזוגה, היא צריכה רופא שיניים, והקצבה שלה לא גדולה. בנוסף, היא אמא שלי, בעוד זואי היא רק מכר, הסבירה אורית.
בכלל, זואי היא אחותי! התיז זעף של אבי.
נכון, היא שלך, לא שלי. מה עוד תובעני?
אם כך, בקביעת היום אחרי מחר אני מקבל משכורת ואעביר את הכסף לזואי בעצמי, אמר אבי.
בטח, רק קודם תשלח כמו תמיד עשרה אלפים לכרטיס המשק בית, ענתה אורית.
אורית, רציתי לשאול: עשרה אלפים זה הרבה, אפשר פחות?
אפשר פחות, רק אז נצטרך לאכול אטפי קטרז עם קצף במקום קציצות ביתיות או חזה עוף. אפשר אפילו לא לשלם חשבונות חשמל ולא לקנות אבקת כביסה, חייכה אורית.
או שנחסוך במטבח, כדי שיהיה כסף גם לחזה עוף וגם לכל השאר?
רוצה לנסות? אם תצליח, אקח את הלמידה, השיבה אורית.
כך הסתיימה השיחה. אך אבי החליט שאורית לא תגיב לאיום והעביר כמעט כל המשכורת לאחותו.
להפתעתו, ביום הבא, כשחזר מהעבודה, לא מצא במטבח שום רמז לארוחה.
אורית, מה יש לנו לארוחת ערב היום? שאל.
תסתכל במקרר, ענתה.
אבי פתח את המקרר: הוא היה ריק. רק בקצה העמוד עמדה בקבוק קצף בודד, ובמגירת הירקות שני תפוחים מצומצמים.
אורית, אין כאן שום דבר.
באמת? מה היה אמור להיות כאן? שמת משהו? חייכה היא. ואתה לא יודע שכדי להוציא משהו מהמקרר, קודם צריך לשים משהו בפנים?
נו, אני רעב עד מאוד, ענה אבי.
אני מנחש. אבל הזהרתי אותך: איפה שהכסף הולך, שם תמצא גם את האוכל, וגם את ארוחת הבוקר, הצינה אורית והתקבלה לכסא עם סריגות בידה.
אבי נאלץ לנסוע לבקר את האמא.
יום אחרי, חמותו, חנה וולודימירבנה, הופיעה בירח הקיץ כדי לגדל את החותנת.
לאחר שהייתה ארוכה, חנה קראה לאורית:
השקעתם כל כך הרבה זמן, חנה וולודימירבנה, ושום דבר חדש לא שמעתי. אני יודעת שאני לא הכי טובה בתור אשה, אולי אני אמור לחזור אליך, ויוסי? למה אני כך?
אל תדברי שטויות! נישאת, חיי עם בעלך! השיבה החמות.
הכל ברור, רק אני הרעה! הדירה שלי יפה, המשכורת מצוינת, והבונוס! הבעיה האחת: אני לא רוצה לחלוק את זה איתך ועם זואי!
אז החלטתם לנקות את כיסי הבן? תדאגו לו במשך כל החודש הזה לבד. תזכרו שהוא לא אוכל נקניקים ולא יחזיר מצידת העוף, הרעישה החמות.
אז מה לארוחת ערב? חזה עוף עם ציפוי תפוחי אדמה וסלט. אפשר גם חצילים ממולאים, רק תזכירו יותר בשר. אתם תדעו מה לעשות. וכמובן תצטרכו לכבס את הבגדים שלו גם בעצמכם.
אורית, איבדת חשיבה? איך הייתן חיות לפני שהגענו? התפלאה החמות.
חיינו, לפעמים אפילו טוב, ענתה החתונה. עד שהכנסת את האף שלכם לחיינו. הם גרשו את גרשון, ועכשיו נגעתם בנו?
מה את אומרת? מי גרשתי? פרצה החמות.
אתם, כמובן. הבנות שלנו מגרות את העצבים: “גרשון כזה, גרשון לשון!” הוא מרוויח מעט, אין לו השכלה, והדירה שלו קטנה!
גרשון נפל על כבדו, ברח! וזואי נותרה לבדה עם שני ילדים ומשכנתא בלתי ניתנת לכיבוש. עכשיו אתם מרוצים?
כנראה שלא! נמאס לכם, אתם נכנעים אלינו! ואני לא גרשון, אני לא תחזיק יותר אחזיר לכם את יוסי, תדאגו לעצמכם, מי יותר טוב מאמא? באמת, יוסי?
מה אתה, אורית! אף פעם לא חשבתי ככה! אני לא רוצה להתגרש ממך! רק האמא הציעה לעזור לזואי, ניסה להתנצל אבי.
לעזור? אז עד המשכורת הבאה תגור בבית של האמא או של זואי, זה מה שהם יחליטו. ואני אשקול.
אבי הבין שאורית רצינית. כל חודש עד המשכורת הבאה הוא נשאר בבית האמא.
ביום החמישי הוא חזר הביתה.
אורית, העברתי שם את המשכורת ושלחתי לוריא שלושה אלפים, הודיע הוא בפתח.
הריח המטורף של חזיר מטוגן ברוטב מתוק-חמצמץ מילא את המטבח.
לך תשטוף ידיים ותשב לאכול, חייכה אורית. או תלך לאמא?
אבי הביט בעיניים מבוהלות, רטט בראשו והלשון נתקעה משאלת הפחד. ולא היה צורך במילים נוספות.
כך, מעשי אורית הוסיפו תובנות חדשות לראשו, וייראו לו לשכוחן. והאם היא תשכח? בטח תזכיר את זה בשמחה, ולא במזל.
איך מצאתם את ההתרגזות של אורית? כתבו בתגובות שלכם והכניסו לייקים.
חברים, אם אתם רוצים עוד סיפורים כתבו לנו בתגובות ואל תשכחו את הלייקים, זה מעודד אותנו להמשיך לכתוב!
