ברוב המקרים, תהליך השידוך מתקיים לפי המסורת, אך מניסיון של חברים ומשפחה למדתי שלא תמיד העניינים זורמים חלק ולעיתים מתעוררות מתחים בין המשפחות המעורבות. במקרה שלי, הכל התחיל מצד ההורים של ארוסי המיועד, שהיו הראשונים להביע את דעתם. הדרישה המרכזית שלהם הייתה שאעבור בדיקה רפואית. בתחילה התעלמתי מהבקשה, אף שהיא הפתיעה אותי מאוד. גם ההורים שלי הופתעו ודחו זאת כשטות מוחלטת. אך חמותי לעתיד לא הסתפקה בתגובתם.
למרבה התדהמה, היא התעקשה שלא רק אני, אלא כל בני משפחתי, נציג אישור רפואי. זה היה משהו שלא הכרנו בכלל. אבא שלי לא הצליח להסתיר את התסכול שלו ויצא מהחדר כדי להימנע מוויכוח. הרגשתי נבוכה מאוד, וארוסי פשוט ישב שם, מודע היטב למה שהוריו מצפים מאיתנו. מאוחר יותר באותו ערב גיליתי שחמותי סידרה לנו חדרים נפרדים. חשבתי שאולי מדובר במנהג משפחתי וקיבלתי זאת כזכות שלהם, אף שזה היה לי מוזר.
לפני שנפרדנו ללילה, אמרה לי חמותי שביום למחרת, מוקדם בבוקר, עלינו להגיע למשרד עורכי דין כדי לערוך ולחתום על הסכם נישואין. זה כבר היה מעבר למה שיכולתי להכיל. הבטחתי לה שאהיה מוכנה, אך החלטתי לעזוב במקום זאת. ארזתי את הדברים שלי ועזבתי את הבית. ניתקתי כל קשר עם ארוסי ברשתות החברתיות והחלפתי את מספר הטלפון שלי, כי לא רציתי לשוחח עוד עם ארוסי ועם משפחתו המוזרה. הבנתי כמה חשוב לשמור על הגבולות שלי, על החירות והזכויות האישיות שלי. הלקח שלי הוא שלכל אחת מגיע יחס הולם אל תאפשרו התעללות או חוסר כבוד. איש אין לו זכות לפגוע בזכויות ובחירות שלכם, אז אל תחששו לעזוב כל מצב שבו אינכם זוכים לכבוד המגיע לכם.
