עבר שנה מאז שנולדה בתנו הראשונה. זהו רגע משמעותי לכל המשפחה, לכן ההורים של בעלי החליטו להעניק לנו מתנה נדיבה במיוחד את הדירה שלהם. זו ידיעה שהייתה אמורה לשמח אותנו מאוד, אך בליבי התעוררה געגוע לדירה הקטנה ששכרנו קודם לכן, והרגשתי כי יש לסבי וסבתא חלק באחריות למצב שנוצר. אחרי החתונה, אני ובעלי, תומר, הסתפקנו בדירת חדר קטנה בתל אביב. עבדנו קשה ושילמנו שכירות בשקלים מדי חודש, כשהמטרה היא לשכור בעתיד דירה גדולה יותר.
לפתע, גיליתי שאני בהריון. תכננו לדחות את הלידה בכמה שנים, אבל המציאות שינתה לנו את התוכניות. כששמענו שהוריו של תומר עומדים להפוך לסבים, הם מיהרו לפעול כדי להעניק לנו נוחות מרבית עם בוא הילדה.
בסבר פנים יפות, קנו ההורים של תומר בית באחד המושבים קרוב להרצליה, ואת דירתם המרווחת בעלת שני החדרים העניקו לנו. לאור מצבם הכלכלי, השקיעו בשיפוץ קטן ועזרו לנו לשדרג רהיטים ישנים. למרות שהוקירנו תודה על המחווה, כמעט ולא הייתה לנו דעה בבחירת העיצוב. אסירי תודה נכנסו לדירה, אך לא תיארנו לעצמנו עד כמה חיינו עומדים להיות מורכבים.
הביקורים התכופים של ההורים של תומר הפכו להרגל. בכל פעם היו מסדרים הכל מחדש על פי טעמם. לעיתים הרגשתי כמו אורחת בביתי, בלי אפשרות להביע דעה. חמותי אף עברה בין הארונות והמחסנים, לפעמים גם בהיעדרותנו. הצורך שלי במרחב אישי הלך ונעלם אפילו מיקום כוס זכוכית היה עובר ביקורת. מדי פעם היו מנקים את הדירה, משליכים חפצים שחשבו שמיותרים לנו, וכך נאלצנו לבלות שעות בניסיון למצוא פריטים שהעלימו.
המקרה החריף התרחש כשבמהלך סידור “לפי הסדר שלהם”, זרק במקרה חמי מסמכים חשובים, מה שגרם לריב סוער בינו ובין תומר. כתוצאה מזה, לא דיברו במשך חודשים. עכשיו תומר חושב ברצינות כיצד להחזיר לנו את הפרטיות אולי סוף סוף להחזיר להם את המפתחות לדירה.
