ההורים שלי הציעו שאם אכנס להריון הם יתנו לנו סכום כסף גדול – אבל עם הזמן אני ובעלי הבנו שנפגענו מתרמית.

אני בן יחיד, למרות שלכאורה חיכו לי הרבה זמן, אני לא מרגיש שאהבו אותי באמת. כשהייתי בן 23 ואשתי הייתה בחודש החמישי להיריון, התחלתי להטיל ספק אם אני באמת הבן הביולוגי של ההורים שלי. ההורים שלי בני שבעים פלוס והמצב הכלכלי שלנו קשה מאוד. אנחנו גרים בדירה שכורה בתל אביב, בקושי מצליחים לסיים כל חודש. גם אני וגם אשתי לומדים באוניברסיטה וגם עובדים, אבל זה לא מספיק כדי לכסות את כל ההוצאות. פעמיים עמדנו בפני סכנת פינוי מהדירה בגלל חובות בשכר הדירה ונאלצנו ללוות כסף מחברים. כתוצאה מכך, אנחנו שקועים בחובות, בקושי נשאר כסף לאוכל ותמיד יש לנו קשיים כלכליים. לפעמים ההורים שלי עוזרים לנו קצת עם קניות בסופר.
ההורים שלי ממש רצו שנתחתן, אז לפני שנה מיד נרשמנו לרבנות ונישאנו. זו הייתה תקופה שבה הם התחילו לדבר על כך שהם מצפים לנכדים. אמא שלי חזרה שוב ושוב על זה שעכשיו הזמן להביא ילד, שלא אהיה הורה זקן כמוה. למרות זאת, לא הרגשנו מוכנים להפוך להורים, והעדפנו לחכות בעיקר כי זו אחריות כלכלית גדולה מאוד. ואז, ההורים שלי העלו הצעה מפתה אם נביא ילד, הם יעבירו לנו סכום מכובד של שקלים, נוכל לקנות עם זה בית במושב. אז הם יעברו לגור במושב, ואנחנו נקבל את הדירה בתל אביב. ישבנו וחשבנו על ההצעה הזו והגענו למסקנה שזה יכול לעזור לנו מאוד לא נצטרך יותר לדאוג לשכר דירה, ונוכל להשתמש ביתרת הכסף לדברים שחסרים לנו. אמא שלי הבטיחה שהיא תעזור לנו בטיפול בתינוק כדי שאוכל להמשיך בלימודים.
בנוסף, הם הבטיחו תמיכה כספית ורשמו מה שצריך לקנות לנו ולתינוק עגלת תינוק, חיתולים, בגדים וכל מה שצריך. אבל אף אחת מההבטחות האלה לא קוימה. אפילו חבילת חיתולים אחת ההורים לא קנו. אמא שלי אמנם התקשרה אליי הרבה במהלך ההיריון ושאלה אם כבר התחלנו להתארגן ללידה, אבל לא היה לנו שקל על הנשמה ולא היה לי איך לקנות אפילו בגד אחד לתינוקת שעומדת להיוולד. היא רק הציעה שבעלי ייקח עבודה שלישית כדי שנוכל לעמוד בהוצאות. כשהזכרתי לה שהם בעצמם אמרו שיעזרו לנו, היא הכחישה לגמרי וטענה שמעולם לא הבטיחה שום דבר, ואף האשימה אותנו שאנחנו לא חושבים בצורה הגיונית. כשהבת שלנו נולדה, פתאום נזכרו שוב בכסף, אבל אני ואשתי החלטנו לקנות דירה לבד הבנו שהעזרה מהם לא תגיע, ואין על מי לסמוך חוץ מעצמנו.