כשהייתי פועל רגיל כמו כולם עובד עבודה פשוטה בשביל משכורת זעומה, משום מה כל המשפחה שלי העריצה אותי. הזמינו אותי לכל חג ומסיבה, עזרו לי כשנזקקתי, בירכו, חיבקו, שיבחו בלי סוף.
אבל יום אחד התעוררתי עייף מכל זה מהשגרה האפורה, המסלולים החרושים. החלטתי שאני לא מוותר ופותח עסק משלי. רק שלא היה לי שקל על הנשמה להתחיל איתו. הורי נפטרו בתאונת דרכים כשעוד הייתי בן תשע עשרה, וכל תמיכה פגה יחד איתם.
דודה שלי התחתנה עם גבר עשיר. הייתי בטוח שהיא תפתח בפניי את הדלת שהיא תעזור לי לקום על הרגליים. טעיתי בענק.
היא אמרה שלהקים עסק זה מסוכן מדי, שהיא לא רוצה לסכן גרוש. אני לא מאשים אותה, כנראה שגם אני הייתי עושה אותו הדבר. זאת הייתה הבחירה שלה, קיבלתי אותה, ניסיתי לא להיעלב. לבנק לא הלכתי הריביות שם כמו מכת ברק, לא בשבילי. נאלצתי לחסוך בכל דבר אפילו על אוכל, חיפשתי עוד עבודה, התקמצנתי על כל שקל בשביל להגשים את החלום שלי.
אט אט הכל התבהר לי: ידעתי איזה עסק אני רוצה, מה דרוש לי בשביל לבנות אותו, כמה כסף חסר לי ואיך להגיע אליו. הייתי נחוש לא לוותר, אמרתי לעצמי: לא אחזור לאחור, לא משנה מה. הרי תמיד הפנטזיה הגדולה שלי הייתה עסק משלי, להרגיש אדון לעצמי. ועכשיו סוף סוף נדלק לי חלון של סיכוי.
הדבר היחיד ששרט לי את הלב היה הצחוק של הדודה שלי. כל פעם שהגעתי לאירוע משפחתי, היא זרקה לחלל בצחוק וגיחוך:
או! איזה כבוד. הנה הגיע כרמל, האשת עסקים שלנו. ממש חגיגה! יושבת איתנו בשולחן של פשוטי עם.
כשסוף סוף פתחתי את הסוכנות שלי, המשפחה התרחקה ממני בן רגע ובעיקר הדודה הזו. אני לא נבהלתי; להפך כמה שלא קיבלו אותי, ככה הלב שלי בער יותר. תוך שנה וחצי כבר פתחתי שלוחות נוספות בירושלים.
ולילה אחד, בין חלום להזייה, הדודה התקשרה אליי: “הבן שלי עולה על מדים, התקבל לאוניברסיטה. תעזור לנו בכסף, שכירות, משהו, אני שקועה מעל הראש…” באותו שלב היא כבר הייתה גרושה, מתקשה למצוא עבודה, בודדה לגמרי ורק אז נזכרה בי פתאום.
עניתי לה בלב שלם לא. יש לי תוכניות גדולות לפתוח עוד סניפים בחיפה, תל אביב, אשדוד כל זה דורש המון כסף, ואין לי מקום לדאוג לבן שלה. מאז, היא התרחקה לגמרי וגם שאר המשפחה נעלמה.
היום, הסניפים שלי פתוחים, הקופה מתרוקנת ומתמלאת כל יום, העסק פורח. והבן של הדודה? עוד גר על הצוואר שלה, מחכה לנס. לא נשאר אף לא אחד מהמשפחה שירים אליהם טלפון היא הרחיקה את כולם, ונשארו לבד, בפינה ההיא, של החלום.
