פיצ’פקס של החיים
בלי לשמוע לְדְבָרֵי ההורים, אילה התחתנה עם אהוב ליבה, שאול בחור רציני, כזה שלא מחייך סתם. את שאול גידלה סבתא שושנה שוש, כך קראו לה עוד מהגן. הוריו נפטרו כשהיה בן שנתיים, לכן לא זוכר אותם בכלל.
כשאילה הציגה את שאול בפני ההורים, רבקה העמידה פנים שהיא אדישה, כמובן אחרי שהבחור עזב.
“אילה, לא בשביל הבחור הזה השקענו בך, את סטודנטית בשנה שלישית עכשיו חתונה? ומה עם הלימודים שלך? את שאול כחתן אני לא רוצה. מה יש בו? עובד במוסך? מה הוא יכול לתת לך? תזכרי, אם תלכי איתו אל תבני על העזרה שלי.”
“מַמָּה, אני בכל זאת אתחתן איתו, את מכירה אותי,” אבא, כמו תמיד, שותק ומעדיף כל חייו לשבת על הגדר. “במיוחד כי אני בהריון”
החתונה לא הייתה מיצג מרשים, למרות שההורים של אילה חיו לא רע רבקה סירבה לפזר כסף על שמחה גדולה. אם אילה הייתה מתחתנת עם הבן של החברה שלה אולי. אבל אילה עקשנית מהסוג שאי אפשר להזיז.
“היא תחיה עם המוסכניק שלה בעוני, תבוא אלינו הביתה אהבת נעורים עוברת מהר,” היא אמרה לאבא. “ועוד עזבה את הדירה, הלכה לגור אצל הסבתא שלו כי לא רוצה שאני אעליב את שאול, ככה אילה אמרה. ממש לא מתלהבת שאילה בהריון.”
ההורים של אילה גרו בתל אביב, דירה גדולה, אילה רגילה לנוחות ולכסף, בת יחידה ומפונקת. אבל עברה עם שאול לסבתא שוש, שגרה בבית קטן במושב, שבעה ק”מ מהעיר.
חלף הזמן, אילה ילדה בת. סבתא שוש טיפלה, לימדה את אילה הכול, אפילו הייתה קמה בלילה בשביל הנינה שלה קשת. אילה חזרה ללמוד באוניברסיטה, בין לבין ניסתה להיות אמא ורעיה מושלמת, אבל נו, זה לא ממש עבד הייתה גמורה. כל בוקר קמה מוקדם, רצה לאוטובוס לתל אביב, אחר כך החליפה לאוטובוס נוסף לאוניברסיטה.
חוזרת עייפה, סבתא שוש וקשת מחכות בשער, הילדה מחכה לאמא ובוכה מגעגועים. מאוחר יותר שאול חוזר, עובד עד מאוחר. לוקח את הילדה לסיבוב, אוהב אותן בטירוף. אילה רצתה להקדיש תשומת לב לבעלה, אבל הוא הגיע בעייפות וברעב, כל ערב באוטובוס האחרון.
אילה אמורה להגיש עבודת גמר בקרוב. יותר ויותר בא לה לחזור לדירה של ההורים, לא לבזבז שעות בדרכים. אבל רבקה עדיין פגועה, לא מתקשרת ולא מתעניינת בנכדה.
לשאול יש אח גדול איתן, נשוי שנים, גר עם אשתו וילד בתל אביב, דירה משלו, קנה בעצמו. אבל, החיים לא מסתדר עם אשתו יעל, היא דורשת עוד ועוד.
“איתן התקשר,” אמר שאול לסבתא שוש ולאילה, “הוא עזב את יעל מריבות בלתי נגמרות, עכשיו שוכר דירה.”
“נו באמת,” נלחצה שוש, לעצמה קנה דירה ואז עזב.
“שוש, איתן גבר השאיר הכול לאשתו ולילד,” הגן שאול על אחיו.
לילה אחד אילה התלוננה בפני שאול שהשגרה התלעה אותה, שני אוטובוסים לאוניברסיטה, אין זמן לנשום היא לא אומרת מפורשות, אבל חושבת על לחזור לדירת ההורים.
“אני עייפה,” אמרה אילה, “עייפה מהאוטובוסים, מהעצירות ומהלחץ. בקושי מספיקה”
שאול שתק ונשק לה על הלחי.
“יש לי רעיון, אגיד לך אחר כך,” אמר בחיוך מסתורי. “סבלנות, הפתעה בדרך!” אילה לא חקרה יותר מדי לא היה לה כוח.
עוברות עוד כמה ימים, בערב אחד, רכב עוצר מול הבית.
“בטח ההורים באו,” חשבה אילה. אבל זו הייתה מכונית ישנה, לא מוכרת ממש כאפקט בשוליים של לוד.
יצאה במהירות וראתה את שאול יורד מהאוטו מופתעת. הוא יצא בגאווה מהגרוטאה.
“נו, איך את אוהבת את הפנינה שלנו?”
“זה המכונית? מאיפה הבאת?” שאלה.
“קניתי,” ענה בשקט. “בכסף שחסכנו למשכנתא”
אילה הסתכלה על האוטו, כמעט בכתה על הכסף חסכו לדירה והוא מבזבז על גרוטאה. עם כזה רכב עוד הרבה זמן יהיה להם חיים במושב.
שאול שיבח את הרכב:
“תיקנתי בעצמי, נוסעת, בואי אסע אותך לסיבוב.” ישר משך אותה למושב שליד הנהג. “נשאר לצבוע וזהו! לא תצטרכי להתגלגל באוטובוסים,” שכנע אותה. “כמעט מצוינת, ובמחיר מציאה!”
האמת, המכונית נסעה טוב אילה פחדה שתתפרק. כשהגיעו הביתה, ראו את שוש עם קשת ליד השער. שאול חיבק את הילדה, סובב אותה. אילה רצה פנימה ופרצה בבכי הכל הצטבר.
“אילה, מה קרה חמודה?” שמעה את שוש מודאגת.
“הוא בזבז את כל הכסף למשכנתא על המכונית הזאת. חלמנו על דירה והוא”
“שקט מותק,” חיבקה שוש, “את הכי חכמה ויפה, רק עייפה לכן בוכה. הכול פיצ’פקס של החיים, העיקר שכולם בריאים, זה זוטות, הכסף יגיע, העיקר שיש אהבה והבנה.”
אילה שמעה את שוש והתנחמה. קצת התביישה על ההתפרצות. יצאה למרפסת, שם חיכה שאול עם קשת והכלב השעיר מתרוצצים, היא התיישבה לידו בשקט.
“למה לא התייעצת איתי, שאול?” שאלה ברכות.
“רציתי לעשות לך הפתעה הנה, יש!”
אילה הסתכלה לו בעיניים וקלטה את כל הכאב שלא אמר. הוא אוהב אותה, קנה רכב כדי להקל עליה. הוא פתר את מה שהיא התלוננה עליו. רק לא הבין שהיא חותכת לכיוון אחר לגמרי.
“טוב, שאול, רכב אז רכב,” נאנחה, “רק תבטיח שבפעם הבאה מתייעצים.”
“סגור,” ענה בשמחה, “את יודעת, תמיד החלטתי בעצמי זהו, מעכשיו יחד הכל.”
“יפה, זה פיצ’פקס של החיים,” חזרה על דברי שוש, “הכי חשוב שאנחנו יחד ויש לנו ילדה מגניבה!”
שושנה מציצה מהחלון, מתמלאה שמחה.
“ריב משפחתי הראשון. איך אפשר בלי? יהיו עוד הרבה כאלה. העיקר שיבינו אחד את השני ויאהבו. אילה ושאול אוהבים, אין לי ספק. כמו שני יונים השלימו,” ברכה אותם בלב וחייכה.
שאול צבע את הרכב, שוש תפרה כיסויים חדשים שמחה זה לא בדיוק גרמה, אבל הרכב עבר המון. אולם בהמשך אילה ישבה ליד שאול, נוסעת לתל אביב.
היא לא רוצה עזרה מההורים. עבר זמן. קשת גדלה, הגיע הזמן לגן. שושנה זקנה צריכה שקט. אילה סיימה אוניברסיטה, קיבלה עבודה בעיר. שאול עדיין במוסך, עובד שעות, מתאמץ להביא פרנסה. שוב עולה סוגיית הדירה בעיר אין מספיק כסף למשכנתא. להורים אילה לא רוצה לבקש עזרה אמא עדיין לא מדברת עם אילה או קשת.
אבל עזרה באה מהמקום הכי לא צפוי. באחד מהשבתות, הכלב בחצר נבח בהתלהבות. אילה חשבה שזו השכנה מביאה חלב לקשת.
“איתן!” קרא שאול בהתלהבות, ראה אחיו מהחלון ויצא מיד החוצה. “הי, אח, מה העניינים?”
“הי שאול, הי!”
האחים התחבקו בחוזקה שניהם מאושרים. קשת הציצה מהדלת בסקרנות.
“אה, את המהממת! קשת, הבאתי לך מתנה,” אמר איתן.
הוציא מהשקית ארנב ענק עם אוזניים ארוכות וסרט צבעוני. קשת תפסה את הארנב בהתלהבות וברחה להראות לשושנה.
שושנה ואילה קיבלו את איתן בחום ובאהבה.
“לא באת זמן רב, איתן. מה קורה אצלך שאול אמר שאתה שוכר דירה,” שאלה שושנה בזמן שמילאה כוסות תה.
“מצוין,” אמר בשמחה, “התגרשנו, יעל מצאה מישהו ועזבה לאילת. משלם מזונות כרגיל. וזו, מתנה לך, שאול,” הוציא מעטפה מכובדת, “בעצם לך ולאילה מתנה לחתונה, לא הייתי אז, הייתי בנסיעה.”
“מה זה?” נלחץ שאול.
“כסף”
“כסף למה?”
“משכנתא,” הסביר איתן ודחף את המעטפה ליד שאול, “יעל עזבה, התפנתה הדירה, אני חוזר לגור בבית שלי. חסכתי רציתי לקנות דירה, אבל לא יכולתי לקחת לילד ולגרושתי. תחשבו מתנת חתונה,” חזר.
הייתה דממת תה לוהטת. ואז כולם פרצו בצחוק משוחרר.
“תודה, אח, תודה איתן. באת בדיוק בזמן!”
אילה כמעט בכתה מרוב שמחה, שושנה חיבקה את הנכד הבכור. האחים התחבקו, הכל היה ברור בלי מילים.
בסתיו שאול, אילה וקשת עברו לדירה חדשה, שתי חדרים בתל אביב. קשת הלכה לגן ליד הבית; בית ספר גם לא רחוק קנו דירה קרוב, חושבים על העתיד; קשת צריכה בית ספר בעוד שנתיים.
שאול נשאר לעבוד במוסך. ככה החיים בודקים משפחה צעירה, ושוש צדקה פיצ’פקס של החיים, הכי חשוב הבריאות, האהבה, האושר.
תודה שקראתם, תבורכו ושיהיה טוב לכולם!
