הגרושה שלי ניסתה לתבוע ממני חצי מהבית, אבל היא לא ציפתה שכבר תכננתי הכול מראש

הקשר שלי עם גרושתי לשעבר הסתיים באולם בית המשפט. לא אתחיל להאשים או לטהר, הרי בזוגיות לעולם האשמה נחלקת בין שנינו.
העובדות הן כאלה: אשתי השנייה מצאה לה מאהב. מדובר היה באיש עסקים מצליח, שעלו לארץ לפני שנים ופתח בבית שמש בית קפה קטן שכל העיר הכירה. בהתחלה ניסתה להסתיר את הקשר שלהם ממני, אך בסוף כבר לא הרגישה צורך אפילו להעמיד פנים.
לבסוף התייצבה מולי ואמרה שהיא מגישה תביעת גירושין ודורשת חצי מהדירה שלנו. כנראה ציפתה שאכעס או אפחד, אך הדירה נרכשה בכספי שקל לשקל, בעבודה קשה והגונה. מלבדה שגרה איתי בשנתיים האחרונות, לא היה לה כל חלק בנכס הזה, ופתאום הרהיבה עוז לטעון לבעלות.
קיבלתי זאת בקור רוח. לא ניסיתי להניא אותה מהגשת התביעה. ישבתי בצד, חיכיתי לראות אותה מפסידה ומשלמת את האגרות לבית המשפט. הרי כבר רשמתי בזיכרון את לקחי מהנישואים הראשונים שלי. אותה פרשה נמשכה למעלה משלוש שנים באולמות בית הדין, כי לא הצלחנו להגיע להסכמה. כל דיון התפוצץ במריבה.
בסופו של דבר, גרושתי הראשונה הצליחה היא תבעה ממני חצי מהרכוש. היה לה עורך דין מצוין, והיא הותירה אותי ללא הדירה שירשתי מאבי עליו השלום.
אבל מהנישואים השניים פעלתי בחכמה רבה יותר: עוד לפני שהתחתנו כבר הייתה לי דירה שאותה שיפצתי במו ידיי. אבל הדירה הועברה על שם אחי, האדם שאני סומך עליו בלא שום היסוס. כשהגיע רגע הגירושין, התברר שמבחינה רשמית אין על שמי דבר. אחרי כל מה שעברתי, שום אישה כבר לא תצליח להונות אותי שוב.