חנה תמיד יודעה שמזל טוב מגיע בשתי גרסאות: אחת עם יין וצלחת סלט, והשנייה עם קפה שחור וקרדיט של חוברת משקאות. בת 17, נעמה ילדה עם עיניים גדולות כמו ספירות נצחיות וחלום של חיי נוער הפתיעה את חנה. היא נולדה לאמא, ולא נולדה, אלא הלכה ישר ללדת בן, איתן, וגרה במקלט של חנה, שבינתיים הייתה עסוקה בלנער אותו בלילה, לבשל, ולשיר לו מנגינות של זה לא החיים שלי, אני רוצה משהו אחר.
בגיל 19, נעמה קפצה ברכיסה לכיוון ארה”ב, קראה לעצמה עובדת מהבית והבטיחה לשלוח כסף במזומן, ובקיצור עלה על גג של אחזור בקרוב. חודש עבר, והמספר של נעמה הפך למספר של נייד שלא מחזיר חייג. חנה קיבלה רק תמונות של נעמה בחוף של קיבוץ נווה ים, מחייכת עם חברים במגפיים חדשות, אבל לא קיבלה אף שיחת איך הוא מתנהל?.
היום, חנה לקחה על עצמה את תפקיד האמא-כל-כך-מלאכית. היא קיבלה את איתן למגן של גן הילדים, הלכה איתו לבית הספר, עזרה לו עם שיעורים, חיסנה אותו ברופא, והקשיבה לחלומותיו של ילד שמספר לה אמא, את הממלכה שלי. כאשר איתן חצה את הסימן של עשר לשנה, נעמה הופיעה בפתאומיות בחזית בית חנה. בוא אני רוצה לראות אותו, היא אמרה, נשארה חודש, קנתה לו חולצות חדשות, זרקה כמה שקלים לשולחן, ולבסוף נעלמה שוב.
שנתיים של שקט עברו, חנה הפסיקה לחכות, לא רצתה לשחק במשחק של משפטים, תביעות ועוינות. היא חייתה רק בשביל איתן. כשהיה בן 12, נעמה חזרה במרוצה, כאילו חזרה לקחת את המזוודה שלו. היא קיבלה פנייה למפגש גישור, חנה נזכרה שבדין אין לה שום כוח משפטי, והציגה את עצמה באולם, כשאיתן בכדורים ובקול מבקש שלא להפרד. חנה אמרה: קח אותו, כבר עשיתי מה שביכולתי.
היא נאלצה לסגור את האוטובוס שלו לעיר אחרת. היה כאב, אבל חנה קיבלה את זה כמו קצפת על חלה. בפעם הראשונה היא מבקרת אותו כל שבועיים, אחר כך פחות, ובקיצור רק בחופשות. בכל פעם איתן לוחש: סבתא, זה לא הבית שלי. חנה אף פעם לא שתקה במילים קשות, היא רק חזרה על: יום אחד תבין זאת בעצמך. והיום, כשאיתן הגיע לגיל 18, הוא נגמר על המשמרת, מזוודה ביד, דמעות בעיניים, ואמר: סבתא, אני רוצה לגור איתך. חנה לא בכתה, חיבקה אותו בחוזקה ולחש: הבית הזה תמיד יהיה שלך.
היום איתן בגיל בוגר, לומד, חולם, בונה חיים משלו. אמו, נעמה, גרה רחוק ולא מחפשת אותו יותר, אומרת שאין לה מה לכעוס, פשוט אין מה לדבר עליו. חנה מרגישה שלווה, כי היא שלמה משלה. היא יודעה שהאהבה שהיא השקיעה חזרה אליה כמו ריבית של 5% בחיסכון של קיבוץ.
