הבת שלי החליטה להתחיל חיים בוגרים ועברה לגור עם החבר שלה. כעבור שבועיים פגשתי את אלה עם תיקי יד ליד הכניסה שלנו

לילה אחד חזרתי הביתה והופתעתי. בתי, יעל, ארזה את חפציה: בגדים, מוצרי קוסמטיקה, ציוד אישי. שאלתי אותה לאן היא נוסעת.
התברר שבתי בת ה-18 יעל פתאום הרגישה שהיא אישה בוגרת. אפילו הרמתי את קולי מהפתעה. יעל אמרה:
“אמא, אני עוברת דירה, הולכת לגור עם דוד.”
“מה זאת אומרת עוברת דירה? מי זה הבחור הזה? את לא רוצה להכיר אותו לנו? ועל חשבון מי תגורו? יש לו הורים? אני חושבת שאת ממהרת מדי,” שאלתי.
“אמא, עזבי. זה המאה ה-21. אני כבר גדולה, יש לי את החיים שלי!” ענתה יעל.
לא עניתי. הבנתי שאני חסרת אונים. ראיתי את יעל אורזת בשקט, ואמרתי בליבי שלום לציוד שכבר מזמן לא השתמשתי בו – גם ככה המיקסר עמד אצלי סתם. יעל יצאה מהבית, ומהחלון ראיתי בחור צעיר שעוזר לה לסחוב את הדברים לרכב. אם היא החליטה שהיא מתחילה חיים בוגרים, שתנסה בעצמה! נראה מה ייצא מזה. למחרת שיניתי את המנעול בדלת, לך תדע עם מה תחזור יעל ועם מי.
עברו כמה ימים. יעל לא התקשרה אפילו פעם אחת. לא העליתי על דעתי שבשיא המהירות תתחיל את “החיים העצמאיים” שלה. ופתאום צלצול טלפון מיעל:
“אמא, את יכולה לשלם לי על התואר?”
הרגשתי עצב. בתי מתקשרת רק כדי לשאול על כסף ללימודים, אפילו לא מתעניינת איך עובר עליי.
“לא. את ילדה עצמאית. אני לא מתערבת בעניינים שלך,” עניתי בקור רוח.
“מעולה. תודה, אמא!” יעל ענתה בכעס וטרקה את השיחה.
בדיוק ככה היא רצתה. שתדע מה זה להיות בוגרת.
החלטתי להפוך את החדר של יעל למשרד קטן. הרי היא כבר לא גרה איתי. מצאתי שולחן וכיסאות יפים, השארתי את המיטה יעל עוד עשויה להתחרט ולחזור.
עברו שבועיים. חזרתי הביתה מהעבודה ופתאום, בכניסה, יעל עומדת עם כמה תיקים, נראית לחוצה.
“ילדה שלי, למה לא התקשרת להגיד שאת באה?”
“פשוט התביישתי, אמא. את לא שמחה לראות אותי?” השיבה יעל ודמעות בעיניה.
“ברור שאני שמחה. על מה את מדברת? בואי, ניכנס הביתה.”
נכנסו לדירה, ויעל החלה להחזיר את חפציה למקום. אבל שמנו לב שמשהו חסר המכונת קפה לא חזרה איתה. התברר שהיא נשארה אצל אמא של דוד, שלקחה אותה כסוג של תשלום עבור החדר והאוכל. את זה לא ציפיתי לגלות שדוד, בן שלושים, לא הסכים לשלם עבור הלימודים שלה, והוא לא רצה ליטול אחריות על הצרכים של בת זוגו.
יצאתי מהסיפור הזה עם מחשבה מה באמת עבר לדוד בראש כשהביא לבתיו את בתי הצעירה, שאין לה עבודה, בלי רצון אמתי לסייע לה? חשוב לכולנו להבין: עצמאות אמיתית זה לא רק לארוז תיק ולצאת זה ללמוד לקחת אחריות, לבחור נכון, ולא לפחד להישען גם על המשפחה כשצריך. לחיים יש דרך יפה ללמד אותנו להיות בוגרים אמיתיים.