יומן אישי, יום שלישי
אני ובעלי, אילן, משפחה נורמטיבית לכל דבר. זו הנישואין הראשונים שלנו ואנחנו חיים יחד כבר 25 שנה. אף פעם לא הרמנו קול אחד על השני ליד הבת שלנו, תמיד דאגנו להראות כבוד, אהבה ותמיכה הדדית. בגדול, הנישואים שלנו מאושרים מאוד. כל הזמן קיוויתי שהבת שלנו תיקח דוגמה מהבית שלנו, ותבנה לעצמה זוגיות יציבה וטובה בעתיד. הרי אומרים שילדים לומדים מהוריהם.
אבל כאן מתחילה הבעיה. הבת שלי עדיין לא נשואה, אבל יש לה חבר. לפני שנתיים, אמא שלי נפטרה, והיא הורישה לנו דירה בתל אביב. אני ואילן החלטנו שהדירה תעבור לבת שלנו. עכשיו היא מספרת לנו שהיא גרה שם עם החבר שלה.
לא מפריע לנו שיש לה מערכת יחסים. אבל הבחור הזה פשוט לא נראה לי. הוא לא זז בבית, לא עוזר, לא עושה כלום. אם נוזל הברז או שנשרף הנורה היא ישר מתקשרת לאבא שלה שיבוא ויתקן. כבר שאלתי אותה כמה וכמה פעמים למה החבר שלה לא עושה אפילו את הדברים הבסיסיים והיא לא עונה. רק מבטיחה שבקרוב הכל ישתנה.
ולא מזמן גיליתי שהוא גם מובטל. זאת אומרת, הוא לא מביא שקל אחד הביתה, והבת שלי עושה הכל לבד. יש לה שתי עבודות כדי לכלכל אותם. אני לא מרגישה שהוא אוהב אותה באמת.
אמרתי לה בפירוש שאני חושבת שזה בחירה לא טובה. אבל זה לא מזיז לה. היא בטוחה שהוא ישתנה ושיהיה להם טוב. היא כל כך אוהבת אותו. ואני, הלב שלי נשבר כי אני כל כך אוהבת אותה.
