רועי, יש לנו בת 3500 ש״ח! קראה בגאווה גלית בטלפון.
עמדתי מדמת הסמטאות של בית החולים אסף הרופא ונדנתי אל האישה שמחזיקה את התינוקת בידיה.
לנו בת! אניהאב! גלית, איך זה שבנו הבטיחו לנו בחור?
הטלפון נשתק לרגע, ואז גלית לחשה:
כנראה טעות
הסתובבתי והלכתי לצידם של האבות החוגגים, מציירים לבבות באספלט ומשחררים בלונים לתקרה, מצד מכוניות מקושטות ומקבוצות קרובי משפחה שממתינות לידן.
תמיד חלמתי על בן, יורש, המשיך את הדורות. כשגלית הייתה בהריון, התחלתי לצייר את העתיד שלנו: אנו מריצים כדור בחצר, מתכנסים לדייג ומשיבים לאמא צדד של דג מרשים, ובערב כולנו סביב השולחן, מדברים על היום שעבר, והוא הילד שלי, גאוותה.
גלית לא הצליחה להיכנס להריון במשך זמן רב; הלכנו לבדיקות אצל רופא מפורסם, כמעט כוכב המדע, ורק אחרי חמש שנים קיבלתי את השמחה.
רומי, זה אתה?! נשמע קולי מאחורי, והפנתי מבט אל פאשק, החבר למכללה.
כמה זמן, כמה חורף, מה שלומך?
אמא הגיע לבית, חלה קלות, צריך טיפול, היא כאן לבד, אבא כבר לא כאן לפני חמש שנים. ואתה?
חזרתי מבית החולים, האישה ילדה, בת.
מזל טוב! למה אתה לא שמח? הוא חייך.
הוא הביט סביב, ראה בית קפה רק כמה צעדים מהצד וקרא לי להיכנס לשיחה.
אז חיכית לבן? כולנו מצפים לבנים, יורשים, זה נורמטיבי. לפני זמן רב הייתי כמוך, מתכונן לגדל בן, והאישה ילדה בת.
איך המשפחה שלך? באו איתך?
פאשק הנמיך מבט והשתשתה, ואז בעיניים שהכילו תסכול וקושי של יקום שלם, אמר:
אני לבד, אין לי משפחה. רועי, לא המועד לשיחה הזאת, אתה כאן עם שמחה.
מה קרה?
תאונה לא רוצה לזכור. אני לבד כבר שנה, מתכנן לעבור לאמא, למצוא עבודה, לשפץ את הדירה.
דיברנו עוד זמן על ימי הלימודים, על מכרים משותפים, על תכניות לעתיד. השארתי לו את המספר, אמרתי שהוא יכול להתקשר מתי שרק ירצה.
למחרת, עם זר ענק של רוזים אהובים וקשת בלונים, רכבתי אל חלונות בית החולים.
גלית..! קראתי כשקולה החביב נשמע בטלפון.
סליחה! אני שמחה כל כך לילדה שלנו! אל תתאר לי איך היא נראית!
כמו אותך, רועי, כזה מושלם!
באמת? אתמול הייתי
אין צורך, אני מבינה.
הקלט של גלית חתכה לי:
רועי, הבת שלנו בריאה, רגועה, אוכלת וישנה, בחלומה מחייכת. בקרוב נוציא אותה, תראה בעצמך.
פ.ס. לא הצלחנו להביא עוד ילדים; הלידות היו קשות והן השפיעו על בריאותה.
עשרים שנה עברו, הבת שלנו גדלה לחכמה ויפה, אנו אוהבים אותה וגאים בה. פאשק הפך לחסיד המשפחה. אני עדיין מודה לו על השיחה שהפתעה אותי והזכירה לי להעריך ולאהוב את כל מי שנמצא סביבי.
