עשר שנות נישואין זה הרבה או מעט? כל כך הרבה זמן חיים נועה וחי עם אלון יחד. כולם חושבים שהם זוג מושלם, אבל הכל משתנה כשנועה מגלה שהיא בהריון.
הם הכירו ממש אחרי הצבא. לא עבר הרבה זמן, הם עברו לגור יחד ואז התחתנו. אלון תמיד אמר בגלוי שהוא לא רוצה ילדים. במשך שנים, נועה השתמשה באמצעי מניעה, עד שיום אחד הם לא הצליחו לעצור את הטבע. נועה רואה שתי פסים ברורים על הבדיקה.
היא מנסה להבין איך לספר לו. בשקט, היא הולכת לבד לרופאת נשים, עושה את כל הבדיקות והאולטרסאונד כדי לוודא שהכל בסדר עם התינוק. רק אז היא מספרת לאלון. הוא מתרגז מיד, כעס כזה עוד לא ראתה אצלו. הוא דורש ממנה הפלה, ומבהיר לה שאם היא לא תסכים יתגרשו.
נועה בוחרת, מכל הלב, לשמור על ההריון. למחרת אלון אורז הכל ועוזב. נועה חושבת שהוא פשוט נעלם, אבל למעשה הוא עוקב אחרי כל צעד שלה בדאגה. הוא אפילו עמד מחוץ לחדר האולטרסאונד, והקשיב כשהיא למדה שהם מצפים לתאומים. אחרי הלידה, אלון מגיע לבית החולים, קובע פגישה עם הרופאים ורואה לראשונה את הילדים. הוא מודה שלמשפחה שלו אין אומץ להיכנס אליה בשלב הזה.
יום אחד, אחות מגלה לנועה שאלון מגיע לבקר את התינוקות. היא מתמלאת שמחה, אך לא מראה זאת כלפי חוץ. עם הזמן, אלון מגיע לדבר עם נועה. הוא אומר לה:
“נועה, אני מצטער. חשוב לי שתביני כשהייתי בן שלוש, הייתי עם אמא שלי. היא הייתה בהריון אז, אבל זה לא מנע מאבא שלי לעזוב. הלידה הגיעה מוקדם. היה מאד קשה… אמא שלי לא שרדה. גדלתי לבד… האחים התאומים שלי נפטרו יום אחרי אמא. מאז הבטחתי לעצמי לעולם לא להביא ילדים במחיר כזה.”
נועה פורצת בבכי ומחבקת אותו. נגמר לה הלב עבורו, על כך שהיה צריך לעבור זיכרונות כל כך קשים. הם משלימים לאט לאט, חוזרים לחיות יחד. הפעם לא רק שניהם, אלא ארבע נפשות בבית.
השנים עוברות, ונועה ואלון נשארים מאוהבים. ולתחושת שלמות, כל מה שהם צריכים זה את שני הילדים שנכנסו לחייהם, וממלאים להם את הלב.
