בן לא שלי
בעלך הוא אבא של הבן שלי.
עם ההצהרה הזו ניגשה רותי אל מיטל, שישבה לה בנחת בקפה השכונתי בתל אביב וזללה עוגת דובדבנים מטריפה. בלי שום בושה התמקמה רותי מולה, ממתינה לתגובה כלשהי לדבריה.
וכמה שנים הילד שלך? שאלה מיטל בקור רוח, כאילו זו סיטואציה יומיומית מבחינתה, ושגם אתמול קיבלה הכרזות דומות.
שמונה, סיננה רותי, התקצפה מבפנים מהתגובה השלוה הזאת. איפה הדרמה? איפה העלבונות? מניפת הידיים והצעקות? לפחות איזה גל של בוז…
מהמם, חייכה מיטל בקושי ניכר וחזרה לעיסוקיה המרכזיים ביס גדול מהעוגה האלוהית. אנחנו נשואים רק שלוש שנים, אז מה שהיה לפני מעניין לי את השטרודל. שאלה אחת קטנה, עיניה ברקו בהתעניינות קלה, אבל יואב יודע?
לא, התפרק לה הכסא כשראתה את שלוותה. וזה גם לא משנה! אני מגישה תביעה למזונות! והוא ישלם, ברור?
בטח, בוודאי, הנהנה מיטל באדישות. יואב חולה על ילדים. אם היה יודע קודם, היה מעורב מזמן. איך קוראים לו בכלל?
נדב, פלטה רותי אוטומטית ואז נזפה בעצמה. את לא מתפוצצת מקנאה על זה שלבעלך יש בן מחוץ לנישואים?
שוב, מה שקרה לפני החתונה לא אישיו, העלתה מיטל חיוך שלו שנשאר דבוק לה לפנים. תאמיני לי, התחתנתי עם גבר בן שלושים, לא ילד בת מצווה. ברור שהיו לו סיפורים לפני, שיהיה בריא. העיקר שעכשיו אני המלכה היחידה בחייו.
טוב, נראה אותך בבית משפט. תכיני את הארנק, אני הולכת להילחם על כל שקל שמגיע לנדב!
רותי התרוממה בענן בושם מוגזם במיוחד, שלמיטל היה נדמה שיכלה להרעיל איתו חצי שוק הכרמל.
יאללה, תנסי, משכה מיטל בכתף, ליקקה את פירורי העוגה. מעניין איך תבלעי את זה שיואב על חוזה של 7,000 ש”ח ברוטו. העסק בכלל על שם אבא שלו… וגם יש לו אמא חולה שטיפל בה 24/7. אז כמה את חושבת שיצא לך? פרוטות.
אפילו היה לה קצת רחמים בשביל נדב, הילד שחוץ מזה לא עשה כלום לאף אחד. אולי במקום ללכת ראש בראש לבוא לבקר אותם פעם? לראות מקרוב. אולי להגיע להסדר אנושי לתשלום קצת יותר מכובד למען הילד.
אבל זה, כמובן, רק אם נדב באמת הבן של יואב. כי מיטל כבר ראתה כמה וכמה כאלה…
*********************
בדיקת ה-DNA נערכה בקצב של חשמלית דאון-טאון תל אביב כשיש אמא שמכניסה כמה שצריך, אין זמן לדברים קטנים. התשובה, חד משמעית נדב באמת הבן של יואב.
אגב, הילד עצמו נראה למיטל שקט באופן מטריד. שמונה שנים חיים, ואף זיק ישות בו. שעה וחצי המתנה לבדיקה והוא יושב כאילו שקוף, בלי לצייץ, בלי לתבוע הפעלה, בלי להציק אפילו פעם אחת.
בעצם, זה חריג למדי. רק חיזק לה את ההחלטה כדאי לקפוץ לביקור נוסף.
הבניין ברמת השרון, שומר בלובי, דירה משופצת להפליא…
מיטל זיהתה מיד את החפצים היקרים בדירה, ולא הצליחה להבין איך אישה שחיה ככה תמיד טוענת במחסור.
בית המשפט בשבוע הבא, רטנה רותי כשהכניסה אותה לסלון, שם נדבר.
רציתי להכיר את נדב כמו שצריך. יואב רוצה להתחיל להיות אבא אמיתי, אולי שייקח אותו לסופי שבוע, אם הילד יתרגל.
על גופתי, נזעקה רותי.
בית המשפט יקבע, נשארה מיטל רגועה. מגיע לו. אגב, איפה כל הצעצועים?
אין כסף לשטויות האלו, פסקה רותי בגיחוך. בקושי בגדים יש לו.
באמת? שאלה מיטל והביטה בתיק גוצ’י על השיש, בגדים מהמותג החדש של קסטרו פזורים על הספה, ומייקאפ של איל מקיאג’ עומד על השידה.
אני בחורה צעירה, נשפה רותי, מתחמקת מהעובדות וגם לי מגיע חיים ובן זוג. ומה זה עניינך?
ומי שומר על נדב בזמן שאת מסתובבת? התעקשה מיטל, וכבר התחילה להבין למה הילד אפור.
הילד גדול, יכול לשבת לבד, סגרה רותי את הנושא. סיימנו כאן? נראה אותך בבית משפט.
תדעי שאני אבקש דיווח על כל אגורה שמועברת לטובת הילד, הבהירה מיטל וחתכה מהדירה, כי נתזי הזלזול הזה כבר העציבו אותה. אני רק מקווה שתשמחי מההחלטה של השופט…
**********************
…בית המשפט פוסק: את תביעת רותי לוי, מתקבל חלקית. נקבע שיואב קורן הוא אבי נדב לוי. הרשויות מתבקשות לעדכן את הפרטים. תביעה למזונות נדחית. תביעת המשך של יואב קורן למשמורת על הילד מתקבלת…
מיטל חייכה בלב שלם. נדב עובר אליהם. אולי יחשבו שלקחה ילד מאמא שלו, אבל זו הייתה ההחלטה הנכונה. כל השכנים ברמת השרון שרו למיטל על כמה שרותי בכלל לא רוצה את הילד, שצועקת עליו סתם, מרימה עליו יד, מול עדים. ילדה שלא יודעת להרגיש אכפתיות. וגם הפסיכולוגית של נדב המליצה להוציא אותו מהבית הזה, והמליצו גם מורות וסייעות בגן.
מעכשיו לנדב תהיה חדר משלו, מלא צעצועים, מחשב אמיתי… ובעיקר, סוף סוף יידע מה זו אהבה של הורים, כי יואב ומיטל כבר הספיקו להתאהב בילד הזה עד מעל לראש.
