אמאלה, מה אמרת לאשתי? היא כמעט ארזה מזוודות!
אמרתי לה את האמת. תבין, היא לא מתאימה לך, תמר תהיה הרבה יותר טובה בשבילך.
איזו תמר?! מה העלית על דעתך בכלל?
תשמעי, תמיד ידעתי שהבן שלי יותם הוא סוג של ילד מיוחד. הוא היה הבכור שלי, והאמת? אהבתי אותו יותר מכל ילד אחר בעולם. כשהוא גדל והתחתן, פשוט לא הצלחתי לעכל את זה. היה קשה לשחרר הרגשתי כאילו לוקחים לי חתיכה מהלב. אבל בכל זאת, מסרתי אותו לידי אישה אחרת.
הבן שלי זה החיים שלי, אני רוצה רק שיהיה לו טוב, והוא תמיד יישאר ליבי. גידלתי אותו לבד אבא שלו עבד כל הזמן בחול, והרוב היה עליי. הפכתי לאימא ואבא למדתי להחליף גלגל באופניים, בעטתי איתו בכדור, אפילו שיחקתי חיילים. לא היה דבר שלא עשיתי בשבילו, ואני בטוחה שהוא מעריך. כל מה שהוא צריך? הוא מקבל מגיע לו הכי טוב בעולם.
אבל אשתו ידעתי שהיא לא אוהבת אותו כמו שאני אוהבת. לא משתדלת בשבילו בכלל: לא מבשלת, כלים מלוכלכים תמיד בכיור, כל הבית מבולגן אפילו על גיהוץ אין מה לדבר. היא לא שומרת לו על הבית כמו שצריך.
רציתי להמשיך לדאוג לו, כמו כל החיים. אז הייתי נכנסת אליהם לדירה פעם בשבוע, אוספת את כל הכביסה המלוכלכת, לוקחת אליי הביתה, מכבסת, מגהצת, מחזירה ישר לארון שלא תדע ולא תשים לב. היה לי מפתח, הוא בעצמו נתן לי אותו, שיהיה לי נוח לעזור. הייתי נכנסת בשקט, כשאף אחד לא בבית, דואגת שהכל מסודר וטיפ טופ.
נו, מה אני יכולה לעשות? אני יודעת שהוא בקושי בבית עבודה, לימודים צריך לדאוג לו. היא, כבר שלוש שנים נשואים, ועדיין לא יודעת לכבס לו את הגרביים כמו שאני עושה, או לגהץ לו חולצה חלקה. מכבסת רק באבקת תינוקות, כי יש לו אלרגיה היא אפילו את זה לא זוכרת! והיא, רק זורקת הכול יחד למכונה ומותירה אחר כך תליה עקומה. הסוודר שסרגתי לו ליום הולדת? נהרס לה לגמרי, התכווץ, נתפסו לו כדורים. היא לא יודעת שאסור לכבס צמר בתוך מים רותחים.
עזבי, אני עושה הכל בעצמי, כבר עדיף מלהחדיר לה כל פעם מחדש איך עושים כל דבר. והיא טוענת שאני צריכה הפסיק לפנק אותו, לתת לו להיות עצמאי. אני לא אשאיר את הילד שלי עם כביסה מלוכלכת רק כי היא אוהבת בלאגן! אני רוצה שהוא ירגיש בידיים טובות אמא דואגת. מה אכפת לה?
בעלי, דני, אומר לי תפסיקי להיכנס לחיים שלו, הוא כבר גבר נשוי, תני להם לנהל את הבית. ואני? לא נרגעת. איך אני אשן בלילה כשאני יודעת שהוא עובד, לומד, וכשהוא חוזר אשתו מתפנקת והוא שוב עושה הכל.
החלטתי אכבס הפעם אחרונה, אשאיר לו הכל מסודר, ואפסיק להיכנס לעניינים. קמתי מוקדם, חיכיתי שיצאו, נכנסתי, אספתי אפילו קצת מהכביסה שלה שלא תערבב לו את המלוכלך בנקי. שלחתי את דני לחבר, פיזר שקט בבית, ואני נשארתי לעבוד.
שטפתי עוד כמה שמיכות, ייבשתי, גיהצתי יצא לי סק ענק של כביסה. טוב, מזל שהם גרים בשכנות רק שני בניינים מולי. אבל הוא גר קומה רביעית, והמעלית תקועה! בדיוק שיפוצים. מה אעשה? עליתי ברגל, סחבתי את הסק, כמעט שעה הייתי בדרך. קשה לי עם הרגליים, אבל חשבתי רק על יותם. שימחה וגעגוע העיקר שיגיע אליו הכל נקי וישר לארון.
הגעתי לדלת, פתחתי עם המפתח, נכנסתי בשקט. שלא יעיר את הכלבה של השכנים, תמיד מגיבה ברעש. פתאום אני רואה מלא נעליים, לא מזהה כנראה הם חזרו מוקדם שוב היא פיזרה הכול על הרצפה.
נכנסתי יותר פנימה, קולטת את המכנסיים שלו זרוקים בכניסה לחדר, חשבתי שנפלו לי כשכיבסתי, הרמתי ואז שמתי לב שיש קולות מוזרים מהחדר שינה. הצצתי תראי הפתעה: יותם במיטה עם מישהי אחרת, לא אשתו זאתי עם שיער שחור. השתתקתי, המומה, בול מתפספסה באמצע.
הוא קלט אותי פתאום וצועק:
אמא, תצאי מפה! באמת, את לא עוזבת לי רגע לנשום!
התביישתי, כמעט השפלתי מבט, ואמרתי:
– יותמי, בוא תצא רגע, תדבר איתי בבקשה.
יוצא אליי אחרי דקה, עוטה את חלוק המקלחת שקניתי לו לחג.
אמא, למה את נכנסת ככה? יש לך מפתח?
כן, חמוד שלי, אתה עצמך נתת לי! ניסיתי להישמע רכה.
אבל אמא, כשבאים לביקור מודיעים מראש.
רק כביסה, נשמה, עשיתי לך. חשבתי שתשמח.
הבנתי שתבואי רק מחר מתעצבן ומפנה לי גב.
שאלתי בשקט כדי לצאת מזה:
זה שאשתך צבעה שיער?
מה פתאום, זו לא היא זו מישהי אחרת ענה במבוכה.
מה, אתה בוגד באשתך?
ברור שתשפטי אותי.
אני לא שופטת, יותם, הבחירה שלך, איכשהו אני תמיד אתמוך בך.
תראי, האמת? תמר עושה מה שסיוון (אשתו) לא עושה: מבשלת, מנקה, דואגת, מתייחסת נחמד לי, אבל לא עוזב את סיוון, זה סתם בחפיף.
בסדר, חמוד. לא משנה מה תבחר, אני פה בשבילך. הנה הכביסה שלך הכל נקי, תחיה טוב, אל אדאג אם מישהי כמו תמר תשמור עליך.
יצאתי, נשמתי עמוק. ראיתי שהמטבח נקי, מרק על הגז, הכל מסודר בדיוק כמו שהבן שלי אוהב. הבנתי מההתחלה שזו הנערה שהוא באמת צריך טובת לב, נעימה, שומרת סדר. אבל מה לעשות, הילדים שלנו הם כבר מחליטים לבד.
עבר כבר שבוע מאז, והלב שקט יותם בידיים טובות. נכנסתי לחנות השכונתית שלי, מי אני רואה? סיוון. שוב קונה את כל הדברים המוזרים והיקרים שאף אחד לא מבשל אבוקדו, קייל, קרקרים מכוסמת, קוטג תלמה
ניגשתי, קולטת מה יש לה בעגלה ושואלת בחיוך:
או סיוון, מתחילה דיאטה חדשה?
שלום רותי. כן, אנחנו ואני ויותם הולכים לעשות דיאטה, רוצים להיראות טוב לקיץ כי מתכננים לטוס לתאילנד ביחד ענתה ביובש.
אנחנו? חשבתי שהוא נפרד ממך.
מה פתאום, מאיפה שמעת את זה?
אבל תמר חשבתי שכבר בחר אחרת.
מי זאת תמר? מאיפה הבאת את זה? לא רבנו בכלל, הכל בסדר אצלנו.
ראיתי אותה אצלו ניקתה, בישלה, ראיתי בעצמי. חשבתי שהוא כבר אמר לך שבשורות חדשות, שתוכלי לחפש לך מישהו שיאהב לבשל איתך כוסמת.
מה? איזו תמר, על מה את מדברת? את בכלל המצאת לו חברה, כל הזמן מסיתה אותו נגדי תני לנו כבר שקט! פלטה, זרקה את הסלסילה והסתובבה בעצבים אל הדלת.
לא תיארתי לעצמי עד כמה סיוון מסוגלת להתרגז, אבל ביותר הופתעתי כשהבנתי שיותם גם ויתר על תמר וחוזר לאשתו כמו ללכת אחורה לאותו בלגן.
למחרת מצלצל לי הטלפון
אמא, מה עשית? סיוון רצתה כבר לארוז מזוודות!
אמרתי לה את האמת. תשמע יותם, היא לא מתאימה לך, ותמר הרבה יותר טובה בשבילך.
איזו תמר?! אין שום תמר בעולם, מה את מדברת שטויות?
אבל באמת היה ככה חשבתי שכבר בחרת, שנפרדתם.
לא נפרדנו! ואין שום תמר! אל תתקשרי מחליפים את המנעול בבית. נגמר בינינו, את לא קיימת מבחינתי.
ככה זה, בסוף הילדים גדלים, פורשים כנפיים ואמא יכולה רק לקוות שהבן שלה ימצא בית ואהבה כמו שמגיע לו, אפילו אם היא כבר לא חלק מהעולם הזה שלהם.
