הבן שלי ואשתו נתנו לי דירה כשיצאתי לפנסיה
באותו יום הבן שלי וכלתי הגיעו אליי, מסרו לי צרור מפתחות וליוו אותי אל עורך דין. כל כך התרגשתי שלא הצלחתי להוציא מילה, רק לחשתי:
למה אתם מעניקים לי מתנה כל כך יקרה? אני לא צריכה את זה!
זו מתנה לפנסיה, תכניסי דיירים ויהיה לך הכנסה קבועה! אמר הבן בחיוך.
באותה תקופה אפילו עוד לא הגעתי לביטוח הלאומי, רק השתחררתי מהעבודה אחרי עשרות שנים של שירות מסור. הם כבר סידרו הכל בלעדיי, ניסיתי להתנגד אבל שניהם לא הסכימו לשמוע על כך.
היחסים עם הכלה שלי, עינת, לא תמיד היו שקטים. לפעמים הכל היה רגוע, ואז פתאום הייתה פורצת איזו סערה. גם אני וגם היא היינו אחראיות לסערות האלו. שנינו היינו צריכים ללמוד איך לא לריב, איך להסתדר בלי מריבות. ברוך השם, בשנים האחרונות יש בינינו שלווה וגם הרבה כבוד הדדי.
כשאחותי שמעה על הדירה, היא התקשרה מיד לברך ולהתפאר: “כנראה חינכתי בת כמו שצריך, אם היא לא התנגדה למתנה כזו.” אחר כך סיפרה שהיא לא הייתה מקבלת מתנה כזאת בעצמה, אלא הייתה מוותרת עליה לטובת הנכד.
חצי לילה שכבתי וחשבתי אם אצליח להסתדר רק מהפנסיה, כי באמת לא הייתי צריכה הרבה. בבוקר קראתי לנכד שלי, יותם, והתחלתי לשאול אותו בעדינות אם הוא היה רוצה שאסדר לו דירה משלו. בעוד שנה הוא כבר בן שש עשרה, בקרוב ילך לאוניברסיטה, תהיה לו חברה הרי הוא לא יוכל להביא אותה להורים.
סבתא, תפסיקי לדאוג! אני רוצה להרוויח בעצמי ולדאוג לעצמי, ענה יותם מיד.
כולם סירבו לקבל ממני את הדירה. הצעתי אותה לכלתי, לנכד ואפילו לבן שלי אף אחד לא רצה.
נזכרתי במה שקרה לאחותי הגדולה, שגיסתה מסרה את הבית שהיה לה ומצאה את עצמה אחר כך במעונות רכבת בעיר. היא החזיקה באותו חדר קטן כאילו היה זהב.
והדוד שלנו איננו כבר חמש עשרה שנה, אבל הקרובים שלו עדיין לא הסתדרו ביניהם בגלל המריבות על הירושה, לא הצליחו לחלק את הדירות בלי ריב.
פעם צפיתי בתוכנית טלוויזיה שבה הראו איך הורים הורישו את הבית לבן, והוא בתמורה הבריח אותם החוצה ומיד מכר את הדירה, השאיר את ההורים ברחוב בלי בושה.
בכיתי, ואפילו לא ידעתי בדיוק למה אולי מהכרת תודה ואולי מהתרגשות על הילדים שלי. כשיצאתי מהביטוח הלאומי גיליתי שהפנסיה שלי עומדת על 2,000 ש”ח, ומהר מאוד הבן שלי השכיר את הדירה בשבילי ב-3,000 ש”ח לחודש. באותו רגע הרגשתי עד כמה המתנה של הילדים הייתה באמת מלכותית.
