לפני כמה ימים, הבן שלי נכנס לבית שלנו ביד ביד עם בת הזוג שלו, ואני הרגשתי שהוא מביא איתו רוח חדשה ושקט לא רגוע. היא נראתה לי צעירה ממני, גג ארבע או חמש שנים פחותהרי היא כמעט בגילי. הבן שלי מאוהב באישה בגיל של אמא שלו, והוא מתכוון להתחתן איתה. הדבר הבא שהפתיע אותי, זו הידיעה שהיא אמא בעצמהיש לה ילדה קטנה.
קיבלתי אותן בסבר פנים יפות, בדיוק כמו שמקובל אצלנו. העיקר שהבן שלי מאושרוזה מה שחשוב ביותר. ובכל זאת, לא הצלחתי להרפות מהסיפור הזה, והייתי חייבת לשתף מישהי. ברגע שהן יצאו מהדלת, התקשרתי לחברה הכי טובה שלי, אלונהשהיא בשבילי כמו כדור מרגיע. היא תמיד איתי, לא משנה מה, מקשיבה ותומכת, ובעיקר יודעת לתת עצות שבאמת עובדות. שיתפתי אותה בכל פרט, וביקשתי שתעזור לי להבין איך לפעול נכון.
השיחה בינינו הייתה ארוכה, עמוקה, מלאה רגעי שתיקה ודאגה. אם הבן שלי לא היה חוזר בדיוק באותו רגע, היינו נשארות לדבר עוד שעות. אבל הוא נכנס הביתה, בפנים מלאות מתח. “אמא”, הוא התחיל, “אני רוצה שהיא והבת שלה יעברו לגור איתנו.” הלב שלי החסיר פעימה. חששתי שחכה לי עוד הפתעה.
עמדתי מולו, לא ידעתי מה לומר. לבסוף אמרתי: “כן, שיבואו לגור איתנו.” ראיתי איך העיניים שלו נדלקות, והוא רץ לספר לה את הבשורה.
אבל בראש שלי התחלתי להסתחרר: האם היא באמת אוהבת את הבן שלי? אולי היא יודעת שיש לנו דירה ענקית בלב תל אביב, משפחה עם הרבה כסףוהיא פשוט נתפסה לו בגלל זה?
עם המחשבה הזו, הלכתי לישון. ובחלום, ראיתי את ירון, בעלי המנוח, עומד מולי ואומר: “הכל בסדר.” התעוררתי בבוקר וחייכתי לעצמיהבן שלי לא טיפש. הוא יודע בדיוק מה הוא עושה. גם אם יפול, הוא ימצא את הדרך לתקן.
