הבן שלי לא מוכן לקחת את אמא שלו לגור איתו, כי בבית יש רק גברת אחת – ואני זו הגברת הזו.
זה לא הגיוני! בסופו של דבר זו אמא שלו! למה שלא יכניס אותה לביתו? מילים כאלו יוצאות מפי קרובי משפחה מהצד של אשתי. אני יודע שגם החברים שלנו חושבים כמוהם, אבל אף אחד לא אומר לי את זה בפנים. כל זה על רקע המצב עם חמותי.
רבקה בת 83 ושוקלת מעל מאה קילו, היא חולה לעיתים קרובות.
למה שלא תביאו את רבקה אליכם? שאלה לפני כמה שנים בת הדודה זה טוב שאתם עוזרים לה ביום-יום, אבל מה יקרה אם משהו יקרה בלילה? קשה לה לבד. דניאל שלך הוא היחיד שיש לה בעולם.
ברור לכולם שרבקה אמורה להיות באחריות הבן היחיד שלה, אשתו היחידה והנכד היחיד שיש לה. בחמש השנים האחרונות רבקה לא יצאה אפילו פעם אחת מהדירה. הרגליים שלה כואבות, והמשקל שלה לא מאפשר לה לזוז. הכול התחיל לפני שלושים שנה אז חמותי הייתה אישה נמרצת, צעירה, בריאה ושליטתנית.
את מי הבאת אליי? התמרמרה אמא של דניאל, בעלי לעתיד. לזה הקדשתי את כל חיי?
לאחר משפט כזה, יצאתי בשקט לתחנת האוטובוס. באותה תקופה אמא של דניאל גרה בשכונה יוקרתית בצפון תל אביב, בבית גדול ויפה. בעלה אז עוד היה בכיר במשרד ממשלתי, ורבקה חיה ברווחה, גם אחרי שהתאלמנה מזמן. דניאל רץ אחרי והגיע איתי. מזלי היה שדניאל לא הקשיב לאמא שלו בעיניים עצומות. הוא כיבד מבוגרים, וגם ניסה להרגיע ולומר שזו פשוט האופי שלה.
מיד אחרי שהתחתנו התחלנו לחסוך לדירה משלנו. דניאל עבד בחו”ל וחזר רק מידי חצי שנה. אחרי כמה שנים הצלחנו לקנות בית ברמת גן, ואחר כך לשפץ אותו. לא ביקרנו את רבקה יותר מדי. היא הספיקה לספר לכולם סיפורים עליי שאני מונעת ממנו לעזור לה, שאני האשמה לכל. שאלות בסגנון, “איך את לא מתביישת?” נשאלו מאחורי הגב שלי.
היא החליטה לעבור לעיר, אבל מה שקיבלה על הבית לא הספיק. היא הציעה שנוסיף כסף, והבטיחה שהדירה תעבור לנכד שלנו, הבן שלה. אבל אצל הנוטריון פתאום טענה שזה חייב להירשם על שמה, כי חברה אמרה לה שסבתות בסוף נשארות בלי כלום. אחרי זה איימה שתחלק את הדירה למי שיטפל בה בזקנתה. היא רצתה להישאר בעלת הבית בכל מחיר! אמרה שאנחנו בטח נרמה אותה.
מאז עברו כמעט עשרים שנה. כל עובדי הנוטריון שמעו את הצעקות שלה, ואנחנו היינו נבוכים. ויתרנו. היא עברה לשם כמעט מיד, ולא אפשרה לנו אפילו לשפץ משהו קטן. אחרי חודש התחילה להתלונן שכל דבר בדירה ישן ונהרס. על כל דבר האשימה אותי: אני הבאתי לה דירה לא טובה ורק רוצה להוציא ממנה כסף.
רבקה אהבה את הילדים של בת הדודה שלה, אבל התעלמה מהנכד שלה. העמידה פנים שאינה זוכרת אפילו מה יום ההולדת שלו! לפני כמה שנים חלתה. השמינה מאוד, והתקשה להסתדר בבית. הייתי מביא לה אוכל בריא כפי שהרופא רשם. רבקה קיללה וסירבה לאכול, וטענה שרק בת הדודה מביאה לה אוכל עם טעם, ואני מרעיב אותה.
בשנה שעברה דניאל התחיל לבקש ממני שנביא אותה אלינו. לטענתו, היא הבינה שמוכרחה להקשיב להוראות הרופא.
בסדר הסכמתי. יש לי תנאים: המטבח אצלי בלבד, רק אני מבשל ומחליט מה יש לאכול, ושלא תהיה כאן אף אחת מהקרובות שלה.
רבקה נעלבה ולא הסכימה לעבור. חשבה שתשלוט בבית שלנו. אבל בבית יש רק גברת אחת אני! נאלצתי להמשיך לבקר אותה, לנקות, לבשל, ואף להישאר איתה בלילה לעיתים. הקרובה האהובה רק התקשרה לוודא מה שלומה, אבל בפועל לא עשתה יותר מדי.
רבקה התלוננה לכל מי ששומע, שאני לא נותן לה עוגות ובשרים מעושנים. ביקשה שבת הדודה תביא לה עוגה, אך היא דחתה כל הזמן בטענה שהיא עסוקה, למרות שגרה פי שלוש יותר קרוב ממני. באה פעם בחודש, ורק עם ממתקים, כשאני הייתי זה שמטפל בה בכל שאר הזמן.
יום אחד רבקה קראה לקרובה והאשימה ששרשרת ותליון שלה נעלמו. טענה ששתינו היינו אצלה אבל היא בטוחה שאני זה שלקחתי. בשקט הנחתי לה אוכל על השולחן, הרמתי את השרשרת והתליון שנפלו מאחורי הארונית והנחתי ליד הצלחת שלה.
כשסיפרתי לדניאל, החלטנו יחד שאני יותר לא מגיע. הצעתי שנעביר אותה לבית אבות. דניאל קיבל זאת.
