תראה, אני חייבת לספר לך סיפור על דינה. היא התחתנה בגיל 20, וכעבור שנתיים נולדה לה הילדה הראשונה והיחידה שלה, שירה. האמת, דינה אף פעם לא התלהבה ילדים. כששירה נולדה, דינה ובעלה אריאל העבירו אותה לטיפול של סבתא שלה, רחל. הם היו שולחים לה מדי חודש כסף, משהו כמו אלף שקל, וממשיכים להתפנק איך שבא להם. אחרי שנתיים, הסבתא נפטרה ודינה נאלצה להחזיר את שירה הביתה. היא ממש לא התלהבה מזה, הייתה כועסת על הילדה ועל זה שהיא מפריעה לה”. מיד רשמה אותה לגן כדי כמה שפחות לראות אותה, ואחר כך ישר למסגרת של גן ילדים.
כששירה התחילה ללמוד בבית ספר, הילדים בכיתה מצאו כל הזדמנות לצחוק עליה. היא לא ידעה לקרוא או לכתוב בכלל, וההורים שלה כמעט אף פעם לא הגיעו לביקורים בבית הספר. פעם אחת המורה הצליחה לתפוס את אריאל, הבעל של דינה, שבא לפגישה בבית הספר. המורים ניצלו את ההזדמנות וסיפרו לו על כל התעלולים של שירה ואיך שהיא כמעט לא מצליחה בלימודים. אריאל חזר הביתה עצבני וחטף עליה, ממש נתן לה עונש עם חגורה.
בסוף התיכון דינה החליטה לשלוח את שירה לעבוד במפעל באזור בית שמש. שם פגשה שירה את בן זוגה לעתיד, אורי. ההנהלה במפעל העניקה לזוג הדירה קטנה במודיעין, בהתאמת לחיים החדשים שלהם. כשנולדו לדינה נכדים, היא היתה אדישה גם אליהם. מדי פעם שולחת להם בשבכ מתנה קטנה או מעט כסף נגיד 200 שקל בחגים אבל לא באמת מתעניינת בהם.
הגיע הרגע שדינה יצאה לפנסיה. היא רצתה לעשות חגיגה גדולה ומפוארת עם כולם. היא התקשרה לשירה: העברתי לך קצת כסף לאשראי. תצאו את ואורי, תקנו אוכל טוב ותכשיטים; נחגוג את הפרישה שלי אצלכם. בסדר אימא. שירה ואורי שלחו את הילדים לסבתא בכפר כדי שלא יפריעו, והתחילו להתארגן לחגיגה. כשהכל היה מוכן, דינה הגיעה ונהנתה מההכנות. “סבבה, עכשיו לכו למטבח. האורחים עומדים להגיע וצריך לקבל אותם, נשב איתכם רק אחרי שהם ישרו.”
שירה ואורי עשו מה שדינה ביקשה ונשארו במטבח. האורחים אכלו, שתו ורקדו כל הלילה. כשכולם הלכו, דינה נכנסה למטבח ואמרה: נשארה חתיכת עוגה אחרונה, תחלקו ביניכם. אני לא מרגישה טוב, אנחנו הולכים הביתה, לא יכולה לשבת איתכם. שירה הייתה ממש פגועה מהיחס הזה.
שבוע אחרי, דינה התקשרה לשירה: שירה, לוקחים אותי לבית חולים לניתוח. תביאי לי כמה דברים, אני אשלח לך רשימה. שירה ענתה לה: “לא, אנחנו נוסעים לחופשה באילת עם אורי. תדברי עם אבא. ביי.” סוף סוף מישהי עשתה לדינה ברור שהיא לא המרכז של העולם, ושאם לא מתחשבים באחרים בסוף גם להם לא מתחשבים.
