כמה פעמים אמרתי לו שלא כדאי לו להתחתן איתה. אפילו ממש לפני החתונה, התחננתי בפניו שישקול שוב. אבל כמובן, כשהלב בוער, מי באמת שומע? הוא היה מאוהב עד מעל הראש. ועכשיו הוא קוצר את מה שזרע.
לפני כמה ימים, הבן שלי התקשר אליי. כבר מהקול שלו ידעתי שהוא חולה. אמא אף פעם לא טועה בתחושות כאלה. הוא ביקש שאבוא מיד. סיפר לי שאשתו, למרות שהיא יודעת שהוא לא מרגיש טוב, ארזה תיק ונסעה לחברות שלה ולא היה לו אפילו מי שיכין לו תה או קערת מרק חם.
היא אפילו לא טרחה לענות לו להודעות או לשיחות. למרות שהיה כבר מאוחר, תפסתי את עצמי ומתוך דאגה יצאתי מייד לדרך. בדרך עצרתי בסופר-פארם וקניתי קצת תרופות וחטיפים שיתאימו לחולה. כל הדרך חשבתי עליה איך היא יכלה להשאיר אותו ככה, לבד כשהוא חולה כל כך. כשהגעתי לדירה שלו, נבהלתי ורציתי להזמין אמבולנס מיד. הוא התחנן שאתן עוד כמה רגעים.
היה לו חום גבוה והדירה הייתה ריקה מאוכל מזל שקניתי מעט תרופות והבאתי אוכל. בקושי התאפקתי לא להעיר, אלא פשוט פעלתי. איזו אישה משאירה את הבעל שלה חולה לגמרי לבד, בבית בלי תרופה אחת, על המדף רק כדורי הרזיה שלה, ובמקרר רק קול של הד. הרתחתי לו מים והכנתי כוס תה, ואחר כך ירדתי למכולת לקנות עוף למרק.
אחרי שהוא סוף סוף נח ואכל, הוא התחיל להרגיש יותר טוב והחום ירד מעט. ואז, בשלוש לפנות בוקר, גברתו הנכבדה חזרה הביתה – ריח מלא של אלכוהול עליה. ברור שנהנתה שם. אפילו לא טרחה להקשיב לי לגבי התרופות. רק מתוך דאגה למצב של הבן שלי לא פתחתי בסצנה, אבל הוא, נראה, בקושי התאפק לא להתחיל ויכוח בעצמו. איזה סיפור…
