כמה פעמים אמרתי לו שלא כדאי לו להתחתן איתה. עוד לפני החתונה, ממש התחננתי בפניו שיוותר. אבל מי מקשיב לאמא כשאהבה מעוורת את העיניים? ועכשיו, הנה מה שיש לו.
לפני כמה לילות הוא התקשר אליי. לפי הצליל החלול שבגרונו, ישר הבנתי שהוא חולה. אמא מזהה ברגע משהו לא בסדר. בקול חלוש ביקש שאבוא. אשתו, כך סיפר, לקחה את הארנק ואת השפתון שלה ומיהרה אל החברות שלה, כאילו לא היה חולה בבית אף אחד. השאירה אותו, חסר כוס תה ומרק חם, בלי יד שתלטף במצח.
לא זו בלבד, בכלל לא טרחה לענות לשיחות שלו. כבר היה מאוחר, אבל מיהרתי אליו. בדרך עצרתי בסופר-פארם וקניתי תרופות. כל הדרך חשבתי עליה. איך יכלה לעזוב בעל חולה ככה? כשנכנסתי, הזיה טשטשה את עיניו. רציתי להתקשר למד”א, אבל התחנן שאחכה.
הכול היה אדום ונפוח, הבית עמד ריק. מזל שקניתי משהו מהיר לטגן וסיר מרק. נאלצתי לבלוע את הכעס, לא לצעוק. איזו אישה עושה דבר כזה? השאירה חפיסות של כדורי דיאטה במגירה, במקרר רק שיממון ולחישה עמוקה. הכנתי לו כוס תה, מיהרתי למכולת להביא בשר למרק.
רק אחרי ששכב קצת, ונח, ואכל, ירדה החום מגופו. בסביבות שלוש לפנות בוקר נכנסה האישה שבה איילת, קוראים לה ככה, עם ריח חריף של ערק וזיכרון של לילה מלא שמחה בחולון. בכלל לא הקשיבה למילה ממה שאמרתי על התרופות. שילמתי בשקלים, אבל שילמתי גם בלב. רק בגלל מצבו לא עשיתי סערה גדולה. הוא, מהצד שלו, נראה שלא רחוק מהתפרצות של ממש.
