מעולם לא הייתי אדישה כלפי אנשים אחרים. לפני כמה שנים עברתי ממושב קטן לתוך תל אביב הסואנת. עד היום, אני לא מצליחה להבין כיצד אפשר להישאר אדישים כלפי אדם הזקוק לעזרה, או איך משכירים יכולים להוציא אם ובנה מדירתם כי אין להם לשלם את שכר הדירה החודשי בשקלים. כמובן, יש יוצאים מן הכלל.
היה זה ב־2007. אני חוזרת מעבודה, בדרך הביתה. החלטתי לעצור בסניף של רמי לוי כדי לקנות מצרכים. ליד הכניסה עמדה אישה עם ילד קטן. לא יכולתי להתעלם מהם האם נראתה תשושה ועצבנית.
“מה אתה רוצה?” צעקה על הילד.
“אמא, אני רעב,” אמר בשקט.
מסביב, הורים עם ילדיהם יצאו מהמכולת כששקיות עמוסות בידיהם. לפי הלבוש המרופט של הילד, היה ברור שאין להם הרבה. האם נראתה חנוקה מייאוש ודחפה את בנה הצידה. אחר כך צעקה שהילד הזה הרס לה את החיים. במפתיע, היא הסתובבה וברחה מהמקום, והשאירה אותו מאחור. כל כך הופתעתי מהמקרה. הילד הבין שאמא שלו נטשה אותו, התיישב על הרצפה והתחיל לבכות זו לא הייתה בכי של היסטריה, אלא בכי חרישי של ילד שנטשו אותו.
נורא ריחמתי עליו, אבל קיוויתי שאמו תחזור אליו בקרוב. חצי שעה עברה אף אחד לא התעניין בו, ואמו לא חזרה. לא יכולתי לעמוד מהצד יותר, אז ניגשתי להרגיע אותו. ההתקרבות לילד זר הייתה מוזרה, חששתי מאיך שזה עלול להיראות, אבל אף אחד מהסביבה לא הקדיש תשומת לב. בתחילה, הילד נרתע ממני. רק כשהבאתי את אחד המאבטחים הזה נפתח מעט, וסיפר לי שקוראים לו אוריאל והוא בן חמש. תוך כדי שאנחנו מבררים מה קרה, קניתי לו אוכל מהמכולת. בתחילה סירב, אבל מיד אחרי כן טרף את האוכל.
בהמשך נודע לי שאוריאל לא אכל כל היום. אמו נעלמה. לא נותר לי אלא למסור אותו לרשויות הרווחה, בתקווה שימצאו את אמו. למרות זאת, לא הרגשתי שהסיפור שלי איתו נגמר. לשמחתי, היו לי קשרים בעירייה ובשירותי הרווחה, וכך התעדכנתי במצבו. התברר שאמו גידלה אותו לבדה, לאחר שאביו עזב. לפני שנולד עשתה חיל, אבל אחרי הלידה טענה שההריון והלידה הרסו לה את החיים, ולא הפסיקה להאשים את בנה בכך. בסוף היא פשוט נעלמה, והשאירה אותו מאחור. “זה בסדר, ייקחו אותו לבית ילדים,” אמרה.
אוריאל בכה והתחנן לאמו שתקח אותו בחזרה, אבל היא כתבה מכתב ויתור. היה לו קשה מאוד לקבל זאת.
שנתיים אחר כך, הצלחתי לאמץ את אוריאל. זו הייתה דרך לא קלה, ולפני כן הוא נאלץ לשהות זמן מה בבית ילדים. ביקרתי אותו שם לעיתים קרובות, הבאתי מתנות ועידוד. חלק מהחברים שאלו למה לי לאמץ ילד של מישהו אחר.
הזמן חלף במהירות. לא שמתי לב מתי הבן שלי התבגר. ואני יודעת שלעולם לא אתחרט שאימצתי אותו אז.
