אישה חסרת בית תמיד הסתובבה עם שלושה מזוודות. במשך 16 שנה, אנשים חשבו שהיא השתגעה, עד שיום אחד… חווה, גברת נבונה בת 80, בדיוק חגגה יום הולדת עגול עם סברס ועוגת דבש. בצעירותה עבדה חווה כמפעילת מכונות במפעל, וכשפיטרו אותה בגיל הפנסיה לא הרימה ידיים. היא הלכה ללמוד מזכירות משפטית, ומיד אחר כך החליטה לעזוב את באר שבע הנעימה ולעבור לירושלים, בתקווה למצוא עבודה בבירה. אבל בירושלים, אישה מבוגרת בת למעלה משישים פשוט לא הייתה “בטווח הגילאים הרצוי”. היא הצליחה למצוא רק עבודות זמניות ומעטות, ותוך זמן קצר גילתה שלא נשאר לה מספיק כסף לשלם שכר דירה. וכך מצאה את עצמה ברחוב ישנה מדי פעם במקלט לעת מצוא, או סתם ברחוב, בשק שינה מתחת עץ זית בשדרות בן צבי.
נכון, חווה קיבלה קצבת זקנה, אבל משהו היה מאוד מוזר: הסכום תמיד קפץ פעם 1,000 , פעם 3,000 . חווה ניסתה להבין, אבל אף אחד לא התייחס לתלונות של גברת חסרת בית. חווה הבינה שברגע שתפדה את הצקים ותוציא את הקצבה, יהיה קשה להוכיח שהמדינה לא שילמה לה כמו שצריך. אז היא פשוט לא פדתה את ההמחאות, שלחה אותן חזרה למוסד לביטוח לאומי, ודרשה שוב ושוב שיסבירו לה מה קורה.
דרך אגב, לחווה יש ארבעה ילדים בוגרים, שרק אחד מהם הבת שלה מאיה גרה הרחק ממנה, באילת. כל הזמן הזה, מאיה חיפשה את אמא שלה בירושלים, כי חווה מעולם לא סיפרה לילדיה שהיא חיה ברחוב רק התקשרה מדי פעם לומר שהכול טוב. אחרי שהבינה מה קורה, מאיה מיד הציעה לאמא לחזור לאילת ולגור איתה, אבל חווה בשלה: היא לא עוזבת את הבירה עד שתקבל את מה שמגיע לה.
באדיקות של סבתא פולנייה אמיתית, חווה שמרה בארכיון מקפיד את כל ההתכתבויות עם הרשויות, והארכיון הזה כבר תפס שלוש מזוודות טובות. אנשים כבר התחילו לחשוב שהיא באמת התחרפנה הולכת סוחבת מזוודות מלאות ניירת מוזרה. כולם חשבו שאני משוגעת, אמרו לי לזרוק כבר את המזוודות לפח, מספרת חווה בחיוך עייף, אבל מי יצחק אחרון?
כך חייתה 16 שנה במקלט לחסרי בית, עד שיום אחד סיפרה את סיפורה לעובדת סוציאלית בשם ליאורה. ליאורה ביקשה רשות לעבור על המסמכים והופתעה לראות את הסדר והדיוק. התאריכים מדויקים, כל טופס במקומו: הנדוניה של חווה לא הייתה שמלת כלה אלא קלסר ענק עם תאריכים לפי סדר. סוף סוף מישהי הבינה שהמדינה בעצם חייבת לה הרבה מאוד כסף.
יחד, ליאורה עזרה לחווה למצוא עורך דין שהסכים לייצג סוף-סוף את “המשוגעת מהמקלט”. פתאום, הפקידים בביטוח לאומי התעוררו. ב-23 באוגוסט, לחשבון הבנק של חווה נכנסו בבת אחת תשעים ותשעה אלף שקלים כמו לזכות בפיס. עורך הדין שלה אפילו בטוח שזה לא כל מה שמגיע לה. חווה עדיין מתקשה לעכל שהשיגה את שלה. סוף סוף שכרה דירה משלה ועברה מהמקלט הסוער.
16 שנה כולם היו בטוחים שחווה השתגעה, ואף עורך דין לא רצה ללעוס את הסיפור שלה. גם מאיה, הבת, חשבה שההתעקשות של אמא רק מביכה אותה, ולא האמינה שאי פעם תנצח את הבירוקרטיה הישראלית. אם לא הייתה פוגשת במקרה את ליאורה, כנראה שהייתה נשארת במקלט עד היום עם שלוש מזוודות וניצוץ קטן של צדק.
