בצילו של תל אביב, פגשתי את בעלי במקרה גמור היינו שותפים לחדר במעונות האוניברסיטה. עם הזמן, החברות בינינו התעמקה והפכה לאהבה, עד שבסופו של דבר התחתנו. גם כשגרנו במעונות, נהנינו מהחיים הצעירים והחופשיים, אבל ידענו שהגיע הרגע להתקדם ולהקים בית. כששכרנו השתפר, החלטנו להשקיע בדירה משלנו; היה עלינו למכור את שני חדרי המעונות שהיו ברשותנו.
החלטנו לשמור את כל התהליך בסוד, רצינו להפתיע את המשפחה בארוחת ערב חגיגית כשנסיים את השיפוץ בדירה החדשה. אבל אחיו של בעלי, אלעד, ידע כבר על הכוונה שלנו למכור. הוא ניגש אלינו יום אחד ואמר בקול שמנסה לעורר הזדהות: אולי תמכרו לי את החדרים במחיר קצת יותר נמוך? הרי אנחנו משפחה.” הוא הוסיף בהתנצלות שיש לו שני ילדים, והוא יוכל לשלם בתשלומים. אפילו ניסה לשכנע אותנו שהחדרים לא שווים כמעט כלום ושאין הצדקה לשלם עבורם מחיר מלא. מה שהוא לא ידע שכבר מזמן מכרנו את החדרים וקנינו דירה עם הכסף.
אלעד חשף את סודנו בלי שהתכוון, כשדיבר על הדירה החדשה. במקום לשמוח בשמחתנו, הוא נעצב והסתלק מהסלון מבלי לומר מילה. היה ברור שהוא ציפה להרוויח מהמצב, אבל התוכנית שלנו הקדימה אותו, ותחכום שלנו גבר על המניפולציה שלו.
