ג’וקים
הג’וקים בראש של נעה רקדו דבקה שמחה. כזו עליזה, מדבקת.
הם הרימו רגליים באוויר, ועשו “טראח טראח טיקים טק”, בדיוק לפי הקצב שהתנגן בנפשה של נעה בקול הולך ומתגבר.
בדרך כלל, הג’וקים של נעה היו דווקא מנומסים. שקטים, מכובדים, מהזן העדין. בעניין הזה דווקא לא חסר להם. הרי על השושלת שלהם נעה עמלה לא מעט. כנראה שלא היה לה מספיק ג’וקיות טבעית משלה.
סבתא-רבתא שלה תמיד אמרה לה שג’וקים זה דבר טוב. אם יש לך בראש ג’וקים, לפחות ברור שאת בן אדם מיוחד, עם טעם. יש בך אש. כאלה, קל וחיוני בעולם ולכולנו פחות משעמם איתם. הרי הקצב של החיים היומיים לא פראי במיוחד.
את עניין ה”דחף” זה בכלל לא נעה המציאה. זו סבתא-רבתא שלה הייתה מתקדמת. ידעה כל מיני מילים חדשות ושגעונות של תקופה. גם בגיל שמונים ומשהו הייתה פעלתנית מאוד. אגב, נעה לא באמת קראה לה סבתא-רבתא. מבחינת כולם זו הייתה סבתא. “רבתא” זה פרט מיותר, כי סבתה האמיתית כבר איננה, והסבתא-רבתא מילאה כל תפקיד אפשרי. ככה זה קורה, וזה בסדר. עודף בטוח מיותר.
את סבתה נעה אהבה מאוד. באמת לא היה לה מישהו קרוב יותר. אימא לא נחשבת!
האימא של נעה הייתה… אין דברים כאלה! חכמה, יפה, וגם מנהלת! ולא סתם מנהלת של בית ספר. לא של זה שבו למדה נעה, למזלה. בזכות הסבתא-רבתא. היא התעקשה שנעה תלך לבית ספר אחר.
למה את רוצה שתסבך לך את החיים?
מה הכוונה?
הכוונה ששם היא תהיה ילדה רגילה, וכאן היא תהיה הבת של המנהלת. לא כדאי להרוס לה את השם. שתרצה, תצטרך אותו. קל לאבד קשה לבנות. לא באתי ללמד אותך! את כבר לא ילדה קטנה!
סבתא דיברה תמיד ישר. אמרה הכול כמו שהוא, כי ככה צריך. אם זה נכון נעה לא ידעה, אבל ראו את התוצאה. את אמה גידלה סבתא-רבתא מגיל חמש. זה מאז שאימא של אמא כבר לא הייתה. מה שקרה נעה שמעה רק מאוחר מאוד. על זה לא אהבו לדבר.
מקרה, נעתי. מקרה טפשי. קרה מישהו עגול קרחון מהגג. קצת רשלנות, ונשלמה על זה חיים שלמים. מזל שזה רק חיים של אחד! אימך הלכה לצידה. אם לא הייתה אוחזת בידה, הייתי נשארת לבד בעולם.
סבתא, מקרים יכולים לקרות לכל אחד?
לשקר לך?
לא!
לכל אחד! לך, לי, לרב הכותל או לראש הממשלה. אין בזה היגיון. אבל לפחד? זה לא סיבה.
אז בשביל מה זה סיבה?
בשביל לחיות, נעה! כל רגע, כאילו הוא האחרון. להשאיר כאן משהו משלך… או לא, לא משהו, אלא משהו שאף אחד לא השאיר. לתת בלי לבקש, כל עוד את יכולה ומספיקה לעשות את העולם ישר וטוב יותר. להוסיף אור, נעה. חושך יש מספיק גם בלעדינו.
סבתא, זה קל לדבר. קשה לעשות. אני יודעת.
וטוב שאת יודעת! זה אומר שאת חושבת כראוי. זה אומר שהג’וקים שלך, גדלים להיפים.
מה גדלים?! סבתא, איכס, מה קשור ג’וקים?
נעה לא אהבה חרקים. אולי פרפרים ודבורים בסדר. אלה אפילו חמודים. אבל הדבר הזה עם הרגליים עשה לה צמרמורת.
סבתה! ג’וק!
אל תיגעי בו! אולי יש לו ילדים! סבתא ניסתה לתפוס אותו בסנדל, וסקרה ברעבתנות את השטח. עוד אחד?
לא! אבל… אמרת ילדים!
נכון! מסקרן אותי איפה הם.
התחילה מבצע ניקיון, ונעה ידעה גם הילדים של הג’וק לא ישרדו.
רק כשגדלה, נפל לה האסימון סבתא ריחמה עליה. כי ידעה, לצרוח נעה יודעת, אבל לפעול זה קשה לה. עד שהיא תקום לנגיף כבר יהיו נכדים.
כולם הכירו את הייחוד הזה בנעה מהסבתא ועד המאמנים בהתעמלות.
הבת שלך זקוקה לתעסוקה אחרת, היא גמישה ועם כישרון, אבל חושבת לאט. זה מסוכן בתרגילים קשים. תחשבי על זה, טוב?
אחשוב ענתה הסבתא ושלחה אותה לחוג שחמט.
החוג היה מצוין. איש לא מיהר אליה כאן. נתנו לה לחשוב כמה שתרצה, וגם שיבחו. נפלא! לא פלא, שנעה נשארה שם זמן רב.
סבתא הייתה גאה בהישגים. כל גביע מתחרויות תמיד סחבה ביד, שיראו כל השכנים.
נעתי, את כוכב!
סבתה, את מפחידה אותי!
למה?
את אמרת לאמא שכוכבים לא רואים בחיים אושר. אני לא רוצה להיות כוכב!
לא הבנת נכון.
אז תסבירי לי! אני רק ילדה!
סבתא הסבירה. תמיד. לכל שאלה של נעה ענתה בכובד ראש. לא תמיד, אגב, זה התחשק לאימא של נעה.
את שוב סיפרת לה דברים שהיא לא צריכה לגילה?! היום היא שאלה מהו ‘באה עם זה בערמה’. היא בת שלוש-עשרה, סבתה!
ולמה לא? הילדים היום מתקדמים! תשאלי אותה מה הולך בכיתה שלהם יש רומנים, יש יצרים. אני, עם שלוש חתימות נישואין, מרגישה טירונית! גיליתי שאני לא יודעת כלום על החיים.
נעה לא מספרת לי שום דבר כזה…
כי את לא שואלת. זה אנחנו הלוי. בחוץ רגועים, ובפנים בלגאן שלם! תדברי עם הילדה. אל תחששי. לא אמרתי לה כלום שלא צריך. פרח ביטוי היא זכרה. זו ילדה חכמה.
סבתה, מה לעשות עם השכל שלה? לפעמים היא שואלת שאלות מוזרות מדי, איך לדבר איתה?
כמו שאני דיברתי איתך. את זוכרת?
את אף פעם לא הסתרת ממני. למה?
כי מהחיים חוטפים סטירות, עדיף שאדע להתמודד. עדיף אני אסביר לה הכול, מאשר שתקבל שיעורים כואבים. הרי גם את, שהיית מוכנה, ילדת אותה לבד, בגיל תשע-עשרה, בלי בעל. מה טוב בזה?
סבתה!
עזבי, הכול אני מבינה. וגם אהבה יודעת מעט עליה. לא שאלת בכלל מי זה אבא שלה. אלוהים. אז הפסיד מהשקר, אבל קיבלנו את נעתי. רק חבל שאת לבד. את זה חבל לי. צעירה, אינטליגנטית, יפה ולבד. זה לא טוב, ליזי.
סבתה, די עם זה…
אסכים, רק כשתפסיקי לחשוש ותתחילי לחיות. טעות אחת, לא לשים ‘איקס’ על כל החיים.
אני לא מוותרת! ונעה שלי לא טעות!
לא אמרתי שהיא. רק האהבה שלך. את זוכרת איך עזבת את הבית? חיפשתי אותך שבועות בעיר.
זוכרת… וכשמצאת לא אמרת מילה רעה, הבאת עוגת כרוב שלך ועשית הכול כאילו לא היה כלום. סבתה, אני אוהבת אותך…
יודעת, ילדה שלי… תני לי לחנך את נכדתנו!
אז לא אתערב…
בסוף, אימא של נעה מצאה את האושר שלה. לנעה היו כמעט שש-עשרה. שנה שלמה אלישבע יצאה עם בחיר ליבה, ולא העזה לספר למשפחה שמצאה מישהו שתרצה להקים איתו משהו מעבר לפגישות בסוף שבוע.
מי שגילתה הייתה נעה, כשנתקלה בהם בבית קפה עם החברות. הילדות לא הבינו למה פתאום הסתובבה וברחה. האם שלה לא ראתה אותה. ישבה עם גבר זר, הוא החזיק את ידה, ושניהם חייכו. והחיוך היה שונה לגמרי, הפנים של אמא שלה קיבלו אור שלא ראתה מעולם. אז לראשונה נעה הבינה אמא שלה עדיין צעירה! בהתחלה זה העלה בה מין אי נוחות, אך בדרך חזרה הביתה, הבינה משהו.
סבתה, ידעת?
שיש לאמא שלך מישהו? חשדתי.
אני לא רוצה להפריע לה…
אז אל תפריעי.
ואם הוא יפגע בה?
סבתה, בדיוק לשה קניידלך במטבח, ניגבה ידים ומשכה אליה את נעה.
מי יאפשר לו? יש מי שישמור על ליזי שלנו.
נעה לא התווכחה. סבתא ידעה היטב על מה היא מדברת. היום היא סבתא חמודה שמכינה קניידלך ומלטפת את הנכדה המבולבלת. פעם הייתה קצינת חקירות בחיפה. לא אחת רגילה. על שני רוצחים סדרתיים עלתה והביאה למעצר. אז יש לה לא רק ג’וקים עליזה בראש, אלא גם קשרים ותלמידים נאמנים. נעה הייתה בטוחה שסבתה כבר נהגה לברר היטב על בן הזוג, ואם קמט הדאגה איננו המצב טוב. רק מה… לוותר יהיה קשה. קשה לשחרר את מי שהיא היקרה בעולם.
בסוף, הייתה הסכמתה נחוצה מאיר, כך שמו, בא להתארח והציע לאלישבע נישואין. נעה הייתה צריכה להסכים. אהבתו לאמא הייתה אמיתית. הקמט נעלם, ואמא פרחה. נעה אהבה את השינוי הזה.
לקנא לא הפסיקה, גם כשנולד לה אח. אמא עוד יותר האירה, ונעה שיתפה את סבתה במה שבלב.
לא חינכנו אותך נכון, ילדה! התרגזה סבתא הפעם.
סבתה, למה?
לא חשבתי שאת כזו אגואיסטית! כשלא עברת לבית של אמא, חשבתי שאת רוצה לתת להם פרטיות. מדהים! סימן שהתבגרת. טעיתי בך. עכשיו ארגיש זקנה.
סבתה… רק מפריע לי… שכבר לא אמא רק בשבילי…
מבינה שמהיום, לעולם לא תהיי לבד. גם אני, גם אמא לא נהיה פה לנצח. עכשיו אני רגועה. חשבת פעם על זה?
חשבתי ענתה נעה. רק שאף על פי כן זה קשה.
טבעי. התרגלת שאמא כל עולמך. עכשיו תצטרכי להתחלק בה. נכון?
כנראה…
אז אל תתחלקי! מה הבעיה?
מה זאת אומרת?
אל תתרחקי. תעזרי לה, היא תודה לך! לתת זה קשה יותר מלקבל. ואהבה כמה שתתני, תחזור כפול. או שאת חושבת שאמא פחות אוהבת אותך?
בחיים לא!
אז תרגיעי כבר את הג’וקים! בעוד שנה-שנתיים ירצו כבר לשדך אותך, ואת תהיי באמת אישה. הגיע הזמן להתבגר, נעה.
טוב, לזה לא הייתה תשובה. לנעה דווקא לא חסרו עיסוקים. תואר, לימודים, ובאותו זמן… הכריתה כבר הכירה את דניאל. אבל לסיפור הזה נחזור.
נפגשה עם דניאל ממש במקרה, בטקס פתיחת הלימודים. היא, חגיגית, מיהרה לחדר סגנית המנהלת, ונפלה במדרגות. נקעה רגל.
תשימי לב, אמר לה ביישן מהכיתה השנייה, שאפילו את שמו היא לא ידעה, אסף את התיק של נעה והושיט לה יד.
באמת עוזר… רק מחמיץ פנים.
אני עוזר. את לא הגיונית.
היא קמה לבדה, בקושי נגררה למורה.
נעתי, מה קרה?
לא נורא. צריך לשים לב.
לכי לאחות, מיד!
אחר כך אלך.
דניאל, ששמע, נכנס, הניח את תיקה על הכיסא ושאל:
להביא אותך לאחות?
עזוב בסדר. אני אסתדר לבד! אמרה ונדהמה מעצמה, כזה עצבן אותה.
הוא משך בכתפיו ויצא. והמורה נזפה:
למה את נוהגת ככה? דניאל תלמיד מצוין. חולם להיות רופא, בדיוק כמוך. מה צרם ביניכם?
נעה שלחה מבט.
רופא, הא? חכי, נראה…
נעה מעולם לא הרהרה ברצינות על עתיד. לרפא ילדים מסובך, לא סתם מקצוע. אצלה כמה שיותר קשה יותר מושך.
והנה, האח הקטן אלעד, חי ובועט. אוהב ומחבק אותה כשאיחרה. החדר במלון של מאיר היה שלה, ובשבתות נשארה לעזור לאמא.
בעצם, עזרה לעצמה.
מחזיקה את האח, פתאום הבינה שחסרה לה חמימות. את אלעד, תינוק מתוק, כבר למדה לאהוב, אבל להודות בזה דרש מאבק. גם עזרות הסבתא או הירמזים של אימא לא קידמו.
הבעיות לא סתם היו אלא הצטברו לגודל כדור שלג. הג’וקים חגגו עם כל דאגה נוספת. אז עשתה עם עצמה עבודה אמיתית, במיוחד כשנגעה במקצועה.
סבתה, אם אני לא אוהבת ילדים, אסור לי להיות רופאה.
מי אמר שאת לא אוהבת?
לא יודעת…
את סתם נדבקת לרעיון. תבדקי, אולי תופתעי. ואם לא, לפחות מתייחסת לזה ברצינות.
וככה שלחה אותה לעבודת קיץ, לשמור על משפחת חברים מהשכונה שמונה ילדים, כל אחד יותר עקשן מהשני.
סבתה, מניין את מכירה אותם?
סבתא שתקה, ואז סיפרה שהאימא, יפעת, פנתה אליה בזמנו, חשבה שחורשת נגדה אלימות במשפחה. התברר שאבי המשפחה גבר קשה. יפעת נאבקה, גידלה שלושה אחים, הקימה משפחה ברוכה. זה היה סיפור כואב שהסתיים בטוב. מאז, סבתא הייתה לה עוגן.
בבית הזה, לראשונה, נעה הבינה שמקומה עם ילדים. אז התמסרה ללימודים ברצינות.
צלחה את הבגרויות, התקבלה לאוניברסיטה, אך לא הייתה מרוצה מהציון.
איזה פלא כבר ביום הראשון ללימודים פגשה שוב את דניאל.
גם את פה? אמר לה בשלווה.
היא רטנה, הוא הנהן ונעלם בלי דרמה.
ראו זה פלא דווקא כשהתנדבה לפעילות בבית החולים, שם בילו עם ילדים ‘ילדי הצל’, שוב צץ דניאל, שנעשה ליצן רפואי, בדיוק כמוה. בין הנפנופים בלוני הצורה, מצאה שהיא לא כועסת עליו כלל, אלא מחבבת אותו.
כשנגמר יום הפעילות, הוא הגיש לה פרח בלון.
קחי. היית נהדרת. רוצה קפה אתי?
למה אתה תמיד כזה עקשן?
סתם, אני מכבד אותך.
מהתחלה גילתה דניאל עובד כמורה פרטי כדי לעזור לאמו. אחר כך גילתה גם לו יש ג’וקים מהזן שלה.
וסבתא תמיד אמרה:
תעריכי מי שבראש שלו מסתובבים ג’וקים מסוג שלך. זה נדיר. תפיסי בו, כי אולי לא יגיע עוד אחד כזה.
סבתה, לך היו כאלה?
בהחלט! שלושת בעלי, כל אחד היה אלוף גידול הג’וקים. כל סיבה אחרת לפרידה לא קשור בזה. נשארתי ביחסים טובים עם כולם. תביני, לא תמיד החיים מסתדרים. כשתבגרי אני אספר.
דניאל שלך מוצא חן בעיניי. ילד טוב.
למה כמעט כמו אני?
כי הוא סובֵּל אותך.
סבתה!
זו מחמאה. הוא בקרוב יציע לך, אני בטוחה.
נדמה לי שאני אוהבת אותו…
מצוין. תכיני את הנעליים.
סבתה!
אל תשכחי לנצח איש לא חי. אבל אני לא ממהרת ללכת. קודם אראה נינים מכם.
איזה נינים? אפילו לא התארסנו…
יהיה! שטויות.
והנה, הג’וקים של נעתי חגגו.
כי צדקה הסבתא. דניאל הציע לה נישואין, בטבעת ובכל הטקס.
אמא בכתה ורצה לקראתו, סבתא מחאה כפיים מבלי לחשוב על הפרקים. גם יפעת הגיעה עם כל הדור הצעיר, הזילה דמעות וחיבקה. ואז לחשה לנעה:
הוא אדם טוב, נעתי. אל תאבדי אותו.
לא אצליח. גם אם ארצה.
למה ככה?
יש לנו ג’וקים מאותו הזן. סבתא אומרת שאסור לוותר על אנשים מסוג כזה. מי יודע, אולי לא אמצא עוד כמוהו?
הו, זה כל הסיפור! צחקה יפעת, ורקדה את דבקת ה”ג’וקים”, בדיוק כפי שנעה דמיינה בראש. עכשיו, השבט שלנו התרחב בעוד נשמה טובה! אני רגועה. אני הולכת!
לאן?
לומר תודה לסבתאך. אחרי זה לדניאל. את צודקת. אנשים כמוכם רק כאלה אני רוצה לי מסביב!
